במלחמת לבנון השנייה נדרש צה"ל לשבועות ארוכים כדי להבין שהעימותים בכפרים בדרום לבנון אינם דומים למשימות שניצבו בפניו ביהודה ושומרון בתקופת האינתיפאדה השנייה, ומשהכיל להבין זאת השתנו הדברים. בהיסטוריה היו עוד דוגמאות רבות לעיכוב משמעותי עד הבנת המערכה האמתית שמתנהלת.
אנחנו נמצאים כעת בפני פספוס, שעלול להתברר כחמור הרבה יותר מהדוגמאות הרעות של ההיסטוריה, כאשר כולנו עסוקים בעיקר במה שקורה בחזית הדרומית. בעזה. אבל, במקביל, אנו נמצאים תחת איום משמעותי ומהותי לא פחות על מדינת ישראל כמדינה ריבונית: התפרעויות של ערבים כנגד כל מה שהוא יהודי במדינה – מדגלים, מתקני משטרה, דרך בתי כנסת ועד פגיעה בנפש.
כפי שזה נראה כרגע, האירועים הללו רק הולכים ומתפשטים. הדרך מכאן ועד לאיבוד שליטה מוחלט – קצרה.
בראי ההיסטוריה, תמיד יש איזו נקודה בזמן, שקשה להצביע עליה מראש, אבל כשעוברים אותה, מערכות מתחילות להתפרק ומאבדות שליטה בקצב מהיר ומבהיל. דוגמא קלסית לכך הן מערכות בריאות בזמן הקורונה, במדינות שלא הצליחו להתמודד עם מספרי החולים. אבל גם מערכות פיננסיות יכולות לקרוס עקב אירוע מתגלגל שלא נעצר בזמן. כך גם קורות מהפכות, ומדינות הופכות ל"לא מתפקדות" (Failed State). אצלנו הבעיה עוד יותר קשה: אנחנו חיים בסביבה שתנצל כל חולשה וכל התפרקות.
ייתכן ואנו נמצאים כרגע בתחילתו של תהליך כזה, בנקודה מאוד לא טובה. מצב חירום של ממש . יש החלטות שאם יתקבלו עכשיו – תצלנה את המצב, ואם תתקבלנה מאוחר יותר – הן יהיו חסרות משמעות.
כצעד ראשון, יש להכריז על מצב חירום ועל עוצר בערים משעה מסוימת ואילך. ולאכוף אותו! כך עשו ועושים בעולם בהפרעות סדר. בכל מקום. גם בצרפת ובאנגליה ובארה"ב.
עם כל הקשיים המשפטיים והערכיים, צריך גם להתחיל בגיוס מידי של צה"ל לאירוע. צה"ל הוא הארגון הגדול ביותר והיעיל ביותר במדינה במקרים כאלו. הוא בנוי ויודע לתמוך במערכות האזרחיות כשצריך. זהו ארגון עם משאבים ופוטנציאל פעולה גדולים. צה"ל תמך במשטרה בעבודות שיטור בזמן ההתנתקות, בזמן משבר הקורונה סייע למערכת הבריאות, ובסופות שלגים העמיד אמצעים לעזרת המשטרה. כך גם עכשיו. לא עוד שבוע. נדרשים גיוס מילואים והפניית כוחות חי"ר משובחים לעזרה למשטרה, תחת פיקוד משותף עם צה"ל בכל מקום נדרש: מצירי תנועה, דרך כניסות לערים ועד לכניסה מסיבית של חיילים לתוך הערים המעורבות.
ועוד דבר מאוד חשוב: מערכת המשפט. בראש ובראשונה הפרקליטות, ולאחר מכן בתי המשפט. הם חלק מהאירוע. מצד אחד, נדרש גב שלהם לשומרי הסדר והחוק – חיילים ושוטרים – כך שיידעו שהם חופשיים לבצע את מלאכתם כנדרש. מאידך, צריך תביעה וענישה חמורות מאוד למתפרעים. בכל מדינה שוחרת חיים היו מתבצעים כעת מעצרים נרחבים, והפורעים היו נשארים מאחורי הסורגים לזמן רב, אפילו בצווים מנהליים. המדינה (והדמוקרטיה) נלחמת על חייה. טעויות שחלילה יעשו בימים הקרובים, יהיה כמעט בלתי אפשרי לתקן. אף פעם.
*פרופסור אביתר מתניה הוא ראש התכנית לתואר שני בלימודי ביטחון באוניברסיטת ת"א ופרופסור נלווה בביה"ס לממשל באוניברסיטת אוקספורד והמקים ולשעבר ראש מערך הסייבר הלאומי.
עמיר רפפורט הוא פרשן "מקור ראשון" ומייסד "ישראל דיפנס"
