אסון קריסת הטריבונה בבית הכנסת המאולתר בגבעת זאב התרגש על מהדורת החג של חדשות 12, דווקא בערב (א') שתוכנן להיות מיליטנטי פרופר עם דיווחים על מבצע שומר החומות והסתערות כתבים בשכפצי"ם על בתים שזה עתה ספגו פגיעת רקטות. אלא שאז דווח על אסון רשלנות אזרחי שלא התאים בכלום לדי.אן.איי של דיווחי של השבוע האחרון, ותשומת הלב הופנתה אליו.
תוך דקות מעטות הוכרז על עוד אירוע רב נפגעים בשעת תפילה, ממש מראית הדז'ה־וו בשידור חי: מהר מאוד הופיעה על המרקע בלופ התמונה ממש מרגע האסון, בה שרואים כיצד הטריבונה מתמוטטת וים של כובעים שחורים קורסים כלפי הקרקע. כל מי שצפה בתמונה הזו מיד השווה אותה בראשו למראה קריסת המעבר מנירוסטה מאסון מירון, ולא האמין למראה עיניו.
"זה כמובן מחזיר אותנו, יונית, שבועיים לאחור", אמרה דנה ויס, בהתכוונה לאסון במירון, ויונית הֵטיבה להגדיר כשענתה לה: "מרגיש כמו שנתיים, אבל שבועיים", כי האסון במירון כאילו נשכח ונמחק מהתודעה הציבורית. והנה, הגיע אסון מירון בגרסת הג'וניור. זה היה כל כך סוריאליסטי עד שלפרקים הורגש כאילו אסון הטריבונה הגיע כדי להזכיר שגם כשהתותחים רועמים, אסור לשכוח כל כך מהר אסונות אזרחיים, כי זה המתכון הבדוק לאסון האזרחי הבא.
הפעם מדובר באסון שהתרחש במקום מגוריו של כתב המשטרה של המהדורה, משה נוסבאום. נוסבאום מצידו הבין מהר מאוד שמדובר במבנה עליו גם הוא קיבל מבעוד מועד התרעה משכן על הסכנה הנשקפת ממנו ועל הכוונה לקיים בו תפילה המונית. גם הוא היה בין אלה שפנו לרשויות כדי להתריע וזה לא עזר. אך הוא גם הבין בשידור חי שהוא נמצא במאני טיים, כי האירוע עוד טרי, ולכן הוא צריך לנהל חקירת שדה ולנסות להביא אשמים כבר בזירת האירוע, כי בקצב האירועים הרצחני פה, מחר כבר ישכחו שהיה אירוע כזה ושוב החקירה תדשדש, בדומה לאסון במירון.
נוסבאום עט על גורמי האכיפה והניהול השונים שהגיעו לזירה, אלא שבדומה לאסון מירון, גם פה כל אחד גִלגל בשידור חי את האחריות לאסון אל מישהו אחר: ראש המועצה, יוסי אברהמי, מגלגל את האחריות למשטרה; ניצב דורון תורג'מן, מפקד מחוז ירושלים, אליו מגיע התפּוד הלוהט, ממהר לזרוק אותו בחזרה אל ראש המועצה; ניצב הכבאות הראשי, רב טפסר דדי שמחי, גם הוא ביקש שהטענות יופנו אל המועצה.
כל אחד מהמתנערים גם הבטיח לתקשורת מסמכים שמנקים אותו מאשמה. גם כאן, כמו באירוע במירון, מתריעים שישנם אחראים רבים, ואשם אין. מעבר להאשמת הרשויות שידעו ולא מנעו, גם הרבנים שעמדו מאחורי האירוע יצטרכו לתת את הדין. גם לאחריות האזרחית של כל מתפלל בפני עצמו יש מקום, כי איך אפשר להגיע שוב לאירוע תפילה בהתקהלות צפופה במבנה פרוביזורי כאילו לא קרה דבר?
התחושה היא שבמדינת ישראל של 2021 גם אסונות, גדולים ככל שיהיו, לא גורמים להפקת לקחים. שוב תמונות של כובעים שחורים נטושים ושאר חפצים אישיים של מתפללים שהושארו מאחור בבית כנסת מאולתר שבו חוזקה הטריבונה בחוטי ברזל פרוביזוריים זמן קצר לפני האירוע. כאילו לא למדו כלום, כאילו חיי אדם הם הפקר מוחלט.
אמש, עם כל האירועים הביטחוניים, לקח זמן במהדורה עד שהגיעו לאסון הטריבונה, אבל לפחות אפשרו לנוסבאום לסגור מעגל כשראיין את שכנו שהתריע על הסכנה למשטרה ולא זכה למענה. האיש כל כך דומה חיצונית לנוסבאום עד שנדמה כאילו השניים הופרדו בלידתם. לא נותר לשניהם אלא להצטער שהם לא הצליחו למנוע את האסון המיותר הזה, שבו שני אנשים, נער ובחור צעיר, קיפדו את חייהם.
מה שכן, חצי חיוך בכל זאת נרשם אצל יונית בערב האירוע הקשה. מהר מאוד היא הבינה שאיתן בן־אליהו, שבלאו הכי גר קבוע באולפן כדי לדבר על המערכה, גדל והתחנך בסביבה חרדית. ככזה, הוא נמצא מועיל גם לדבר על התופעה של שימוש לתפילה במבנים לא גמורים ועל החשיבות של תפילת חג השבועות, וכך הוא הפך לליהוק מנצח מכל הבחינות.
ורק גבי ברבש ישב בבית לבד בחושך.
