"כניסת חיילי צה"ל לערים היא טעות מהותית בשל ההכשרה שלהם. חייל נדרש ללחימה בתנאי שטח אחרים, בהיכרות שלו את ההיבטים הפליליים יכול להיות שייווצר מצב לא טוב. זה לא נכון נקודה". הדברים הנחרצים שאמר בשבוע שעבר מפקד מחוז ירושלים ניצב דורון תורג'מן בישיבת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת משקפים את האסימון שלא נפל למפקדים הבכירים במשטרה.
בימים כתיקונם תורג'מן צודק. אופי הפעילות המשטרתית שונה במהותו מאופי הפעילות הצבאית. השוטרים באים במגע עם אזרחים, ובהכשרתם לומדים להכיר סעיפים רלוונטיים מדיני העונשין, כללי המעצרים וסדר הדין הפלילי.
הפעילות בסביבה אזרחית דורשת רגישות גבוהה להקפדה על זכויות ולמגבלות בהפעלת הכוח. גם אם האתוס של המשטרה כולל חתירה למגע, מטרת־העל אינה "ניצחון", שהרי היא לא יוצאת למלחמה מול אויב אלא אמונה על הסדר הציבורי. כיוון שכך, אם המשטרה גרמה נזק המדינה אחראית לו.
כל זה משתנה לחלוטין במצב לוחמה. לשם המחשה, תיקון 8 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) קובע פטור גורף מאחריות בנזיקין בגין פעולות בעלות אופי לוחמתי, כלומר פעילות הנעשית במסגרת לחימה בטרור, מעשי איבה או התקוממות. אפילו בג"ץ הכיר ברגע שהפעילות כבר אינה שיטורית־אזרחית, אלא לוחמתית־צבאית. מלחמה היא סרט אחר, שמאפשר שימוש בכלים אחרים.
התפרעויות מהסוג שידעו השבוע הערים לוד ועכו אינן אירוע פלילי גרידא. אם המחבלים ייתפסו הם יועמדו אומנם לדין פלילי, אולם מאורעות שבהם נורית אש חיה על בתי יהודים, דירות ובתי כנסת נשרפים, כלי רכב מוצתים ויהודים עוברים לינץ' ברחובות הם אירועי לוחמה מובהקים, הדורשים שינוי גישה עמוק והחלפת מערכת הפעלה.
היועץ המשפטי לממשלה הבהיר שמבחינה משפטית אין מניעה משימוש בחיילי צה"ל לצורכי שמירה על הביטחון הלאומי בתוך הערים. זה קרה בעבר, בקורונה וגם בהתנתקות. הבעיה היא היקף הסמכויות המוקנות לחיילים בפעילות כזו: במצבי שגרה אין הבדל בין חייל לאזרח מבחינת סמכויות השיטור. כמו כל אזרח, גם חייל לא יכול לעצור חשוד או לערוך חיפוש בבתים ועל גופו של אדם שנעצר. אם יעשה כן, הוא עלול להישפט ולתת את הדין.
מאידך, כמו אזרח גם חייל יכול לעכב חשוד בביצוע עבירה עד להגעת השוטרים, או להגן על עצמו במקרה של סכנת חיים. הפתרון הרגיל לבעיית הסמכויות הוא בהצמדה של חיילים לשוטרים, כמו מקרה שבו חיילים מאבטחים מחסום והשוטר עוצר כלי רכב לתשאול. אלא שכל זה לא מספיק כאשר החיילים נדרשים להתמודד עם אספסוף מתפרע המשתולל ברחובות.
בלשכת היועמ"ש מבהירים שאפשר להתגבר על המשוכה הזו באמצעות חקיקת הוראת שעה שתקנה לחיילים סמכויות נוספות, כפי שנעשה במהלך האינתיפאדה השנייה, אולם ממליצים להימנע מכך כל עוד אפשר לגייס פלוגות מג"ב ולמצות את יכולות המשטרה.
עוד טוענים בתוקף בלשכתו של מנדלבליט שהדרג המשפטי אינו מציב מכשולים להתמודדות עם הכאוס ברחובות. הם מזכירים את מהירות השיא שבה אישר היועמ"ש הכרזה על מצב חירום מיוחד בערים המעורבות ביום שלישי בלילה, שעתיים לאחר בקשת הממשלה, וטוענים שעיקר הדילמה פוליטית־ציבורית: האם להשתמש ב"צבא העם" להתמודדות עם מה שנראה כמו תחילתה של מלחמת אזרחים. בדילמה הזו, מבהירים היועמ"שים, יכריע רק הדרג המדיני.
אם נכונים דבריהם, האחריות המלאה על תפעול המאורעות בערים המעורבות מוטלת על כתפי ראש הממשלה נתניהו, השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה והמפכ"ל יעקב שבתאי. המגבלות אינן חיצוניות אלא פנימיות, בתודעה. הסמכות והאחריות מופקדות בידיהם, אך למרבה הצער התוצאות הקשות בלילות האחרונים מעלות חשש שאירועי "שומר החומות" אולי קצת גדולים למידותיהם.
