במהלך המשדרים ארוכים יושבים כתבים ואנשי צבא בדימוס ומפרשנים את המציאות לדעת. אחד מהם, שהתארח באולפן של חדשות 12, הוא האלוף במיל' עמוס ידלין, עם עבר צבאי מפואר וכראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (עד ממש לאחרונה) הוא נחשב לאחד המרואיינים הבכירים בתחום.
בכבוד רב קיבל ידלין דקות שידור ארוכות בהם הסביר בדרכים שונות ולא כל כך משכנעות למה ישראל צריכה לוותר על ניצחון ומיוזמתה, מטוב ליבה לנצור את האש. כן כן, שמעתם נכון, פשוט לכתת חרבותינו לאתים ולשתול פרחים בקנים. קשה מאוד להבין, למה בשעה שהתותחים רועמים, בדיוק כשהעורף זקוק לקומה זקופה וצה"ל זקוקלעידוד רוח הלחימה, עומלים קשה כל כך באולפן לעקור את תודעת הניצחון ולהסיג את לב העם.
ידלין השתמש בכל הטיעונים האפשריים: העולם, המתים, הטענה שאין לצה"ל יעדי תקיפה ואפילו איראן. הוא טען שישראל דווקא תיראה לא רע אם היא תכריז שהיא מפסיקה את הלחימה, גם אם חמאס ימשיכו לירות, לדתי הגיע הזמן שידלין יחליף את משקפי הראייה שלו או לפחות ינקה אותם היטב.
הטיעון המרכזי כמובן הוא התדמית הבינלאומית. במעשה זה "אתה מילאת את מצבר הלגיטימציה, אתה מתחשב בבעלת הברית החשובה של ישראל (ארה"ב), אתה מקשיב לאירופאים, אתה מראה שאתה לא התוקפן ואז אם צריך מחדשים את התגובה".
האלוף כנראה שכח שאנחנו לא חיים בשוודיה או בוושינגטון. במגרש של המזרח התיכון קצת פחות מעריכים נימוס בשעת מלחמה. אולי הוא גם לא שם לב אבל מדינת ישראל לא ששה להוציא את חייליה לקרב בכל שני וחמישי, כשבחמאס יחליטו שוב לירות. עם כל הכבוד לרגשותיהם של האירופאים, בדיל שידלין מציע צה"ל מתבקש הלכה למעשה, להפסיק להגן על תושבי אשקלון המופצצים ולהפקיר אותם לחסדי כיפת ברזל בלבד. מעניין אם ידלין עצמו היה מסכים לגדל את ילדיו ונכדיו בממ"ד מופגז בידיעה שידו הארוכה של צה"ל לא פועלת למענו.
מה יש להם לאנשי הצבא בדימוס? למה הם שוכחים את מטרתו של צה"ל? איך הם מסוגלים להעלות במחשבתם להפקיר לא רק את כבודה של מדינת ישראל או חיילים בשדה קרב אלה בפשטות להפנות עורף לערך העליון ביותר של צה"ל: ניצחון והגנה על אזרחי ישראל.
לזכות עורכי המהדורה המוקדמת יש לציין שישב באולפן גם האלוף במיל' ישראל זיו שדיבר מתוך ההיגיון הפשוט ביותר ואמר: מדינת ישראל איננה ילד הכאפות של השכונה, לצה"ל יש עוד הרבה מאוד מטרות להשיג ואין שום סיבה שניכנע לחמאס. הוא הסביר שאכן ידלין צודק, שאמנם את ראש התמנון לא הורדנו (סינוואר, דף וחבריהם) אבל אין מה למהר לצאת, נשמיד לו לאט לאט את כל הזרועות. זיו, על אף שהיה במיעוט באולפן השמיע קול חשוב ואמר, בואו נשנה את הדוקטרינה, מספיק עם התסריט של סבב לחימה-שיקום הרצועה, הגיע הזמן להפסיק להזרים חשמל לארגון הטרור, להפסיק לשלוח כסף וציוד ולבנות מדיניות אחרת, מתוך תודעת ניצחון.
ידלין טוען שהזירה הצבאית היא שש בש, שם אנחנו מנצחים אבל הזירה הבינלאומית היא שחמט ושם החמאס מנצח. מה שהוא לא מבין שכל עוד עם ישראל מפחד לנצח, הוא ימשיך להפסיד, אם צה"ל יברח מהמערכה הזו, כמו מהר הבית ומגוש קטיף הוא לא רק ייתן פרס לחמאס, גם השש בש יסתיים במארס טורקי.
