בעת כתיבת שורות אלה (ה') מדברים על הפסקת אש בין ישראל וחמאס. יש לחץ בינלאומי על שני הצדדים לחדול את הירי ונראה שהפסקת האש תגיע בתוך ימים ספורים. כל צד יעשה לעצמו את מאזן הרווח וההפסד, הן לצרכי חשבון פנימי אמיתי והסקת מסקנות והן לצרכי התקשורת והצגת תמונת ניצחון, גם אם היא שקרית.
החשבון של חמאס
הניצחון של חמאס הוא בראש ובראשונה תקשורתי, שכן גם אם יישאר מחמאס לוחם פצוע אחד בלבד, הוא יעמוד על הריסות ביתו ויסמן "וי" בידו האחת שנותרה לו. בתודעה העולמית, ובוודאי זו הערבית והאסלאמית, זו תהיה תמונת הניצחון, כי אותו לוחם בודד יוליד בנים, יחנך אותם בדרך הג'יהאד והם ימשיכו את מלחמת אביהם למען המטרה הקדושה. היש ניצחון גדול מזה? רוח הג'יהאד המפעמת בקרב המוסלמים מאז שחר האסלאם לא תמות. "אללה הוא עם בעלי הסבלנות, אם יתאזרו בסבלנות". (קוראן).
הניצחון של חמאס נובע גם מהעובדה שהוא הצליח להכניס את תושבי ישראל למקלטים, להשבית את נתב"ג לכמה שעות, לעצור את הרכבות בדרום ולהטיל פחד ופניקה בקרב מחצית מאזרחי ישראל באמצעות טילים שהוא פיתח למרות תנאי המצור היבשתי והימי שישראל הטילה על הרצועה. נכון שכרבע מהטילים נפלו על רצועת עזה והרגו ופצעו לא מעט פלסטינים, כמו גם שני ערבים מוסלמים, אב וביתו, שנהרגו בישראל בשל פגיעת טיל של חמאס, אבל אלה קורבנות – "שהידים" – שאי אפשר להימנע מהם, וממילא "אל תחשוב שאלה שנהרגו בשביל אללה הם מתים אלא חיים, מידו של אללה הם ניזונים" (קוראן).
בראיית חמאס, פרויקט "העיר התחתית" שלו שבמסגרתו הוא חפר מערך גדול ומסועף של מנהרות ומתקנים תת קרקעיים, הוא פרויקט מוצלח, גם אם הוא ספג פגיעות משמעותיות. חלקים גדולים ממנו נשארו ללא פגיעה, בעיקר מפני שהם מצויים תחת בתי מגורים שישראל נמנעה מלפגוע בהם. בחמאס מעריכים שאת החלקים שכן נפגעו ניתן לשקם במאמץ ובזמן סביר. עם הזמן, חמאס יוכל להשלים את האבדות שספג בכוח האדם, בעיקר בקרב מפקדים ומומחי ייצור נשק, גם אם בשלב הראשון המקצוענות, הידע והניסיון של המחליפים יהיו פחותים מאלו של המחוסלים.
הדבר העיקרי שחמאס יהיה חייב לבדוק הוא איך דלף לישראל המידע המדויק על העיר התחתית, המנהרות, המתקנים, מחסני הטילים וסדנאות ייצורם, וחשוב יותר – המידע העדכני על מקום המצאות המפקדים וראשי פיתוח הנשק שחוסלו בפעולה משולבת של השב"כ וצהל בתחילת המבצע. דליפת כל המידע הזה מוכיחה את עומק ורוחב החדירה של זרועות המודיעין הישראליות. העניין אינו חדש, אבל מבצע "שומר החומות" הדגיש את חומרתו.
חמאס יכול לרשום לזכותו מספר הישגים חשובים. הראש והראשון שבהם הוא הרחבת תחום השפעתו אל תוך ישראל ויכולתו להצית את הג'יהאד הפנימי באופן שהפך את חיי היהודים הגרים בערים המעורבות למסוכנים. הוא הצליח לערער את הטענה הישראלית הקבועה שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית וככזו היא מקובלת על המגזר האסלאמי. גם אם ישראל תצליח להחזיר את השקט לחיים בערים המעורבות, מבחינת חמאס השד הדתי יצא מהבקבוק, הג'יהאד הפנימי הרים ראש וחמאס ישקיע מאמצים ללא קץ – כולל כסף המגיע מקטר – כדי שלעולם לא ניתן יהיה להחזירו.
חמאס הצליח לעצור את ביקורי היהודים בהר הבית, לדחות את כוונת ישראל לפנות את הבתים בשכונת שייח' ג'ראח, אך לא הצליח להדליק את יהודה ושומרון באש הג'יהאד. עם זאת, הציבור הערבי ביו"ש איבד עוד מהאהדה המוגבלת ביותר שהייתה לו כלפי הרשות הפלסטינית שלא נטלה חלק במבצע של חמאס. מצד שני, הערבים ביו"ש רואים את ההרס בעזה ומעדיפים – בשלב זה לפחות – לא להגיע למצב כזה.
החשבון הישראלי
ישראל שוב הוכיחה את העליונות הטכנולוגית, המודיעינית והמבצעית שלה אל מול האתגר החמאסי, זה שמעל לקרקע וזה שמתחתיה. חיסול כמה מראשי הזרוע הצבאית של חמאס הוא ללא ספק הישג מודיעיני ומבצעי מרשים שיש לו השלכה מוראלית חשובה על חמאס, שכן באמצעותו הוכיחה ישראל את עומק חדירתה אל תוך הרצועה ואפילו את תוך הארגון של חמאס.
ישראל הרסה חלק משמעותי של הנכסים התת קרקעיים של חמאס, אבל בתוך זמן לא ארוך ובמאמץ סביר הוא יוכל לשקם את המערך התת קרקעי ואף לשפר ולהרחיב אותו.
יעילות "כיפת ברזל" הוכחה שוב, אבל ישראל חייבת לקחת בחשבון את העובדה שמערכת זו רגישה לתקלות וגם כשהיא פועלת כראוי יעילותה איננה מלאה, במיוחד נגד ירי קצר טווח לשדרות או לאשקלון.
מבחינה פוליטית, המשך שלטון חמאס במדינת עזה משרת את האינטרס הישראלי בפירוק הרשות הפלסטינית, ולכן אין לישראל מטרה למוטט את שלטון חמאס.
חשבון הנפש העיקרי של ישראל חייב להיות בעניין הג'יהאד שהכריז עליה חלק מהציבור המוסלמי בישראל, ובעיקר אלו הגרים בערים המעורבות. במשך ימים ארוכים משטרת ישראל לא נקפה אצבע אל מול מבצעי הפוגרום בלוד אשר תקפו יהודים כדי להורגם, שרפו מכוניות של יהודים, חיסלו חנויות ועסקים של יהודים ופרצו לדירות של יהודים ושדדו אותן. ג'יהאדיסטים אלו עברו תהליך של אסלאמיזציה בשנים האחרונות ומי שעמד מאחורי תהליך זה היו ארגונים אסלאמיים הפועלים גם בהשראת התנועה האסלאמית, זו שנציגיה יושבים בכנסת. לבי אומר לי שהכסף המניע את תהליך האסלאמיזציה מגיע בדרכי עקיפין מקטר, המדינה התומכת כספית בארגוני "האחים המוסלמים".
חוסר המשילות הישראלית ב"משולש ברמודה" בנגב פגע פיזית ביהודים שהשתמשו בדרך, חסימתה על ידי הפורעים הפכה לעוצר שהוטל על העיר ערד ונמשך מספר ימים, אין יוצא ואין בא. זה מצב שלמדינה ריבונית אסור לאפשר. העובדה שמי שהפיל את עמודי התאורה על כביש באר-שבע ערד לא נתפסו ולא הועמד לדין, מעודדת אותם להמשיך ולעשות מעשים כאלו בעתיד. עם זאת, אסור לשכוח שמדינת ישראל ויתרה לפני שנים על ריבונותה על הכביש היוצא מבסיס נבטים צפונה ומחבר אותו לכביש באר-שבע ערד, בשל מחסומי האבנים שהבדווים מציבים לרוחבו ושודדים את המכוניות מהחיילים. הפרקליטות אסרה על החיילים להגיב, בדיוק כפי שאסרה על החיילים המתאמנים בבסיס צאלים להגיב על גניבות נשק ותחמושת על ידי בדווים. כך לא מתנהלת מדינה הרוצה לשמור על ריבונותה. כך מתנהלת רכיכה פחדנית המעודדת בהתנהגותה את הג'יהאדיסטים, ואת התוצאה ראינו בשבועיים האחרונים.
מאז שפרצו המהומות, הר הבית סגור לביקורי יהודים. זו כניעה לג'יהאד, לאלימות ולהסתה, והגיע הזמן שישראל תאמר – במילים ובמעשים – לכל הג'יהאדיסטים דורשי רעתה שהפעילות שלהם נגד ישראל תכשל. אבל בשביל זה ישראל זקוקה באופן דחוף לממשלה יציבה ומתפקדת, בעלת מדיניות ברורה ונחרצת, שתשדר לקרוב ולרחוק, שכל מי שירים יד על מדינת היהודים היחידה בעולם – ידו תיגדע ותקוותו תאוכזב.
כדי שמצב זה יתקיים צריכים להתקיים ארבעה תנאים: האחד הוא שהפוליטיקאים שלנו יחדלו מהחשבונות האישיים וייכנסו אל מתחת לאלונקה כדי להקים ממשלה שתחזיר לישראל את תדמית המדינה המתפקדת.
התנאי השני הוא שאותם פוליטיקאים יתחילו סוף סוף לחוקק חוקים שיחזירו את הרשות השופטת למעמדה, אחרי שהיא הציבה את עצמה במעמד של שליט-על, מעל לרשות המחוקקת ומעל הרשות המבצעת. זו לא דמוקרטיה אלא בג"צוקרטיה, וככזו היא מנהלת את המדינה כבר למעלה מעשרים שנה על פי ראות עיניה, בניגוד חמור למגמות הברורות של רוב אזרחי המדינה. רק החזרת השלטון לנציגי הציבור היושבים בכנסת תאפשר למדינה לשוב ולחדש את משילותה מול הג'יהאדיסטים המקומיים.
התנאי השלישי הוא עצירה מוחלטת של כספים שזרמו לארץ באופן חופשי והזינו ארגונים כמו הקרן לישראל חדשה שהרסו את יכולתה של המדינה לעמוד בפני הג'יהאד הפנימי. הפוליטיקאים שלנו, יחד עם היועצים המשפטיים הנאמנים לייעודה היהודי והדמוקרטי של המדינה, חייבים למצוא את הדרך החוקית להעיף לעזאזל את הארגונים האנטי ציוניים שבחסות בג"ץ פעלו במשך שנים כדי לקעקע את המדינה מבפנים.
התנאי הרביעי הוא החובה של ישראל לסלק מתחומה את ארגוני התקשורת הג'יהאדיסטים, ובראשם את ערוץ אלג'זירה הקטרי. אם ברצונם לדווח נגד ישראל שיואילו להתנהל מבחוץ. אין שום סיבה שישראל תתייחס לאויב מר ונמהר כמו ערוץ אל-ג'זירה בסלחנות ותקל עליו את עבודתו.
והמילה האחרונה היא לתקשורת הישראלית: אנשי התקשורת שלנו חייבים להתחיל לקרוא לילד בשמו: ג'יהאד. מה שקורה כבר יותר ממאה וחמישים שנים ליהודים המבקשים לשוב לארץ מולדתם ולחיות בה, לפני קום המדינה ואחריה, כולל בשבועיים האחרונים, הוא ג'יהאד. פעמים הוא בצורת אש מלחמה גדולה, פעמים הוא להבות "מבצע" בינוני ופעמים אויבינו מנסים לצלות אותנו על אש קטנה, זו שקוראים לה טרור. בכל צורה של מלחמה זה תמיד אותו ג'יהאד ואנחנו חייבים להבין זאת על ידי ניסוח נכון. הגיע הזמן שאנשי התקשורת יאמרו לנו את האמת על מה שמתנהל נגדנו.
