בטור של שבוע שעבר כתבתי כך: "השמאל המקצועי, יודע לתרץ כל מעשה אלימות של הערבים. פעם הנערים נחטפו כי הם נסעו בטרמפים, פעם הרב אליהו מאלי מיפו חיפש ל"השתלט" על העיר ולהפר בה את הדו-קיום, פעם זו משובת נעורים של 'צעירים' שנסחפו בטרנד בטיקטוק, פעם זה בגלל המגנומטרים, פעם מתפלל יהודי באל-אקצה, פעם כי לא נתנו להם לשבת על המדרגות בשער שכם, פעם כי ריקוד דגלים, פעם כי במקום אחר בארץ היה תג מחיר, פעם כי ביבי, פעם כי בן גביר וכן הלאה עוד ועוד. לכל פיגוע יש סיבה, לכל אלימות תירוץ".
הרהרתי במשך השבוע בפסקה הזו וניסיתי להסביר לעצמי מה גורם לאנשים רציונליים לנסות ולמצוא הסברים לאלימות לא מוצדקת. מה גורם לאנשים שבוודאי מתנגדים לאלימות לנסות ולמצוא צידוק בכל פעם שערבי פוגע ביהודי.
הסיבה היחידה שהצלחתי להעלות על דעתי ל"סניגוריה" הזו היא העובדה שהם מפחדים. לא מפחדים שערבי יפגע בהם אלא מפחדים מה יקרה אם יודו במציאות שטופחת על פניהם שוב ושוב. תנסו לדמיין כמה אמיתות שהשמאל מחזיק בהן יתמוטטו כמו מגדל קלפים אם הם יודו שיש פה בעיה והציבור הערבי הוא ציבור אלים כלפי יהודים ואנחנו בעיצומו של מאבק.
אם הוא אלים נצטרך לבדוק למה, ואז נקשיב לצעקות שהם צועקים יחד בזמן ההתפרעות ונגלה שהם לא דורשים שוויון בתקציבים או מערכת בריאות יעילה יותר, אלא מאבק לאומי–דתי. ואם זה מאבק לאומי נצטרך להקשיב לעובדה שהם לא מסתפקים בקווי 67' ואפילו תוכנית החלוקה מ-47' לא סבבה בעיניהם. ואז השמאל יצטרך להגדיר מהו הקו האדום שעליו הוא לא יוותר. ויותר מכך, השמאל יצטרך למצוא סיבה טובה לאי הוויתור שלו דווקא על המקום הזה. ואם במקרה הוא ידבר על "זכות היסטורית" או משהו כזה הוא יצטרך להתחיל לבדוק ממתי היא מתחילה ומה היא כוללת וזה יכול להגיע אפילו לעובדה ששילה וחברון ובית אל הן גם חלק מההיסטוריה הזו, שלא לדבר על זה שב"קושאן" שלנו על ארץ ישראל יש עוד כמה סעיפים ומצוות ומה נותן להם את הזכות לקחת משם רק את מה שהם רוצים ונוח להם?
אם הם יקשיבו לסירוב המתמיד של ערביי ישראל והפלסטינים להכיר במדינה היהודית בכל גודל שלא תהיה, הם יצטרכו לשאול את עצמם מה זה אומר שאני יהודי? ובמה זה בא לידי ביטוי בחיי היום יום שלי? וכך הלאה והלאה. במשך המון שנים השמאל בישראל דחה ודחה את הדיון הזה. מה זו מדינה דמוקרטית הוא יודע לדקלם יופי, אבל מה זה אומר מדינה יהודית הוא מעולם לא טרח את עצמו לשאול ולענות. הוא האשים את ההתנחלויות וסרב להקשיב לצעקות. עד עכשיו זה פגע בגליל או בנגב או ביו"ש. מקומות רחוקים מבועת גוש דן. אבל כשזה מגיע ללוד, רמלה ויפו זה כבר מתקרב ומחייב אותם להתייחס ברצינות לאלימות הזאת ולשאלות שהיא מעלה כלפיהם. בסופו של דבר הם יצטרכו לתת תשובה גם לעצמם וגם לליאורה ששאלה בצדק:
אם אני רוצה ללמד זכות על השמאל הישראלי, אפשר להניח שגם הם יודעים שדיוני ה"סימטריה" הם טיפשיים. בכל פרמטר אי אפשר להשוות בין הארגון, המספרים והמוטיבציה של האלימות משני הצדדים.
וכשהמספרים לרעתך, אפשר פשוט להמציא. במהלך השבת האחרונה צצה לה עלילת דם חדשה: יהודי זרק בקבוק תבעירה לבית ביפו ונער בן 12 נפצע.
מצעד המגנים גייס כמובן את שלל הביטויים וההאשמות כלפי המסיתים עד שהתבררה האמת: ערבים זרקו את הבקת"ב וחשבו בטעות שמדובר בבית של יהודי. רוב המגנים כמובן מחקו מיד את ציוציהם אבל הנה כמה צילומי מסך מהנחרצות והזעזוע.
ואחרי שהתבררה האמת, היו גם התנצלויות, שכמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם כללו תירוצים שמעליבים את האינטליגנציה. קחו לדוגמא את ברק רביד, עיתונאי ותיק שלא רק שהפיץ את עלילת הדם אלא אפילו ידע ממה היא נבעה. ובלי למצמץ, הוא מחק את הציוץ אבל התזה נשארה.
והנה עוד עיתונאי. הסיבה לדבריו שצייץ בלי לבדוק: אירועים שקרו בשנת 2014 ו-2015:
ולסיום, אתר שיחה מקומית בסימטריה משלו:
והנה עוד עלילת דם שהתהפכה על מי שהפיצה אותה, ניצן וייסברג במקרה הזה, כשהתברר שהפורעים הם ערבים.
והנה גם גב' וייסברג שמחקה את הציוץ, בהתנצלות. היא לא טעתה. היא "הוטעתה":
ולפעמים לא צריך להמציא. מספיק להגיד שאחד חמור מהשני בלי לנמק באמת למה:
ברור, ליהודים פחות כואב.
הם רגילים. 2000 שנה של פוגרומים הרגילו אותם למצב צבירה של שטיח אמבטיה https://t.co/7LOJWsbUp1— Erel Segal אראל סגל (@ErelSegal) May 15, 2021
הנדסת תודעה זה מונח שמרבים להשתמש בו מאז פרסם ידידי, חנן עמיאור את ספרו "הסדנה להנדסת התודעה". אם הספר יצא בקרוב במהדורה חדשה אפשר יהיה להוסיף פרק שלם על הכישורים האקרובטיים של עורכי החדשות שעושים הכול כדי לא להזכיר מי הפורעים. הדוגמאות באמת רבות מאוד, אז הנה 3 דוגמאות רק מהשבוע האחרון.
ועוד ממאיר ליוש, הסבר קצר למי שמתעקשים לקרוא לשני הצדדים טרוריסטים:
כמה השמאל נואש להראות סימטריה? בשלום עכשיו ריכזו בפוסטר אחד את כל הרוצחים היהודים שפגעו ורצחו ערבים על רקע לאומני משנות ה-70 המאוחרות ועד ימינו.
לי יש אומנם רק 3 יחידות בגרות במתמטיקה, אבל למוכשרים שבין הקוראים אני מציע אתגר אמיתי: כמה פוסטרים יצטרכו בימין לייצר כדי שיכילו את כל המחבלים הפלסטיניים מאז שנות ה-70 המאוחרות?
וברגע אחד של כנות, גם האמת יצאה לאור:
וכל עוד מעודדים את הנראטיב של "שני הצדדים" עיתונאים וצייצני שמאל עוד אפשר להשתעשע מזה אולי, אבל אם עושה את זה המפכ"ל בכבודו ובעצמו זה כבר מדאיג:
הוא חייב לעוף. הערב. https://t.co/dzZfnVpw7Z
— David Peter דוד פטר (@ptr_dvd) May 18, 2021
ולפעמים הביטוי שני צדדים, מקבל משמעות אחרת לגמרי. כמו במקרה הזה שהפורעים הערבים מגיעים משני הצדדים של הרכב:
כביש באר שבע מיתר
טרוריסטים ״משני הצדדים״. pic.twitter.com/0HIMcFT089— אורן חסקי haski oren (@haski_oren) May 18, 2021
וגם במקרה הזה שבו הערבי בלוד מנפץ את הזגוגיות של הרכב משני הצדדים:
מי שרואה שני צדדים שיעדכן. pic.twitter.com/Rh5Iqa4hwU
— עד כאן – Ad Kan (@adkanorg) May 19, 2021
ואם אתם תושבי לוד או עכו וחשבתם שרק לכם קשה בוודאי תשמחו לשמוע שאתם לא לבד. יש עוד אנשים בעולם שחווים טראומות קשות:
ועוד חוב אחד קטן משבוע שעבר. חבר הכנסת לשעבר בוגי יעלון צייץ אחרי הלינץ' בבת ים האשמה חמורה כלפי נתניהו שהכניס את בן גביר לכנסת ובגלל שניהם פרצו המהומות בכל הארץ:
אפשר רק לשער מה חשב לעצמו בוגי יעלון כשגילה מי הסתנן לרשימה שלו והוצא ממנה ברגע האחרון בגלל עבירות בנייה:
מלכוד 22
סיפורי צבא לא מתיישנים אף פעם. להפך, במקרים מסוימים הם אפילו משתבחים עם הזמן. לכבוד מבצע "שומר החומות" שרשר הצייצן אריאל שורה של סיפורי צבא שמכוונים זרקור דווקא למקומות בהן המערכת המסורבלת בולעת את החייל הקטן, ללא הגיון או צדק:
משהו קטן וטוב
מאות תושבים מהשומרון נסעו בשבוע האחרון בכל לילה כדי להתנדב בשמירות ועזרה לתושבי לוד. שיאו של המבצע היה במוצאי שבת, אז הגיעו עשרות תושבי השומרון ובמבצע מיוחד שיפצו את בית הכנסת "דוסא" שנהרס על ידי הפורעים.
שיפוץ לילי של בית כנסת שהוצת בלוד. פייר, מרגש pic.twitter.com/g90gF8nIal
— הודיה כריש-חזוני (@hodayakh) May 16, 2021
