לפני מספר ימים פרסם בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, את פסק הדין בנושא "תיקון האוזר": הפשרה הפוליטית מסוף חודש אוגוסט שדוחה את מועד קבלת חוק התקציב בשלושה חודשים ומונעת את התפזרות הכנסת. העובדה כי הפשרה אינה רלוונטית וחלפה מן העולם, בלשון המשפטית "מעשה עשוי", לא מנעה מבית המשפט לדון בעתירות ולהשתמש בהן כפלטפורמה לדיון תיאורטי שמסמיך את בית המשפט לדון בחוקי יסוד ולבחון את כשרותם. בכך מהווה פסק זה מגרש חדש בו עימות הרשויות מתקיים: על גבה של החוקה המתגבשת הקרויה גם חוקי היסוד.
למן המהפכה החוקתית בשנות ה־90, הכנסת ובית המשפט העליון נמצאים בעימות בעצימות גבוהה, אך עושה הרושם כי העימות מתקיים במעמד צד אחד. הכנסת כבולה לרוב פרלמנטרי משתנה, ליחסי כוחות פוליטיים ולמשחקי קואליציות ובכך מתקשה להגיב למול הרחבת הסמכויות של בית המשפט העליון.
בחינה קצרה עשויה להראות כי פסקי דין "נפיצים" שמתחו גבולות או שרטטו אותן מחדש, יצאו תחת ידו של בית המשפט העליון דווקא ברגעים של חולשה מצד המערכת הפוליטית, או אפילו העדרה ממש. כך בג"ץ בנק המזרחי המפורסם, שפסק על ביקורת שיפוטית על חוקים של הכנסת, ניתן ימים ספורים לאחר רצח יצחק רבין. ובשנתיים האחרונות, בימים של חולשה פוליטית מובהקת, דנו על ביקורת שיפוטית לחוקי יסוד, הדיון בבג"ץ ממשלת החליפין, הדיון בבג"ץ אדלשטיין, פסילת חוק ההסדרה, ההכרה בגיור רפורמי לצורך התאזרחות, ונדמה שזו רשימה חלקית.
הקושי להתמודד מול יעילות פסקי הדין ויעילות מערכת המשפט, אינו בא לידי ביטוי רק בעת תקופות משבר של הכנסת, אלא קיים גם בשגרה. מעבר למורכבות הקואליציונית לערוך שינויים בנושאים נפיצים, עם השנים הוספו מגבלות נוספות על הכנסת שלא היו קיימות קודם לכן. דוגמה בולטת לכך היא ההגבלה על החקיקה הפרטית בעת פגרות. הכנסת יוצאת לפגרה בין מושב החורף לקיץ, כך שהיא לא עובדת שליש מהשנה. זאת אפילו מבלי לדון בתקופת המעבר בין התפזרותה ועד לכינונה של ממשלה חדשה, כך שמדובר באורך זמן יקר וניכר. בחוות דעת מטעם הייעוץ המשפטי של הכנסת שניתנה לפני מספר שנים נקבע כי ללא הסכמת הממשלה חבר כנסת אינו רשאי לקדם הצעת חוק פרטית בעת פגרה. כך נוצר מצב כי הכנסת אינה רשאית לפעול במשך לפחות שליש מהשנה, וזאת בהינף היד של הלשכה המשפטית.
לא יהיה זה מופרך לטעון כי המערכת המשפטית מזהה מתי המערכת הפוליטית חלשה וחסרת יכולת לפעול, על מנת להוציא תחת ידיה פסקי דין נפיצים ובעלי משמעות. חוסר היכולת לפעול גובר בשנתיים האחרונות עקב הפלונטר הפוליטי, ופסקי דין רבים שישבו על המדוכה מופצים באין מפריע. הכנסת הרי משותקת מפעולה עקב אי־הרכבת הקואליציה, ובכך המשבר הפוליטי גורר עימו יחדיו משבר חוקתי עקב העלמת משקל הנגד למערכת המשפטית, שכה נדרש בדמוקרטיה.
הכנסת עומדת בחולשתה מול בית המשפט העליון, ודבר זה מהווה נזק להפרדת הרשויות בישראל. הפרדת רשויות אינה מטרה אלא אמצעי לשמור על חירות האזרח ועל זכויותיו. על מנת שתשרור הפרדה כזו נדרשת צניעות של הרשויות כולן, אך נדרשים גם מנופי לחץ. מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, כינה זאת "מקבילית כוחות". על מנת שתשרור הפרדת רשויות ואיזון בין הרשויות השונות, כתב, נדרשת השלטת "עקרונות חוקתיים בדבר פיקוח ובקרה הדדיים", כך נוצר האיזון בין הרשויות שהוא "תנאי לקיום החירות". על מנת להשיב את הפרדת הרשויות ואת האיזון בין הרשויות השונות הכנסת נדרשת לפעול באקטיביות, אקטיביזם של ממש.
בנאום בנושא החוקה בראשית שנות ה־50 עמד מנחם בגין מעל דוכן הכנסת ואמר לחברי הבית כי ההתמהמהות בכינון החוקה גורמת לפגיעה בזכויות האזרח על ידי "בעלי השררה המתנשאים מעל לעם". בעוד הכנסת מתמהמהת, "בינתיים נכתבת המציאות" אמר. דברים אלו, בהקשרנו פה, עדיין תקפים. בעוד הכנסת מתמהמהת לעמוד על זכויותיה וחובותיה, בינתיים נכתבת המציאות. בעוד הכנסת קופאת על שמריה ואינה שומרת על האיזון הנדרש, בינתיים נכתבת המציאות, ולא יהיה קל לשנותה.
