העיתונאי הלבנוני אִיַאד אַבּוּ שַקְרַא טוען שהערבים התרגלו לראות בהפסדים שלהם ניצחונות מורליים: אִנְתִצַארַאת מַעְנַוִיָה – ניצחונות שעולים ביוקר. כך, הם לא נדרשים לתת דין וחשבון על התבוסה. כי הרי צריך להעריץ את המנצח בקרב ולא להתחשבן איתו.
הוא מונה כמה סיפורים של ניצחונות הזויים בעבר:
בלבנון בשנת 2006 היה "ניצחון אלוהי" – נַצְר אִלַהִי – שהסתיים בהרס התשתיות של המדינה. חיזבאללה "המנצח" הפנה את הנשק לתוך לבנון ואחר כך לסוריה. ותוך כדי כך, גם השתלט על כל מוסדות המדינה הלבנוניים.
בסוריה השיג המשטר את "הניצחון האסטרטגי" – אלאנְתִצַאר אלאִסְתְרַאתִיגִ'י – שניקנה בנהרות של דם, בעקירת מיליוני אזרחים ובהרס ערים וכפרים.
בעיראק הושג אמנם ניצחון על דאעש, הקרוי: אלאנְתִצַאר א-תַחְרִירִי – ניצחון השחרור. אך האם זה השתלם? לא בטוח. במקום דאעש הגיעו מיליציות איראניות שהשתלטו על בגדאד.
הוא מסיים במשפט "כמה כואבים וטרגיים הניצחונות שלנו!"
גם העיתונאי הסעודי טַארֶק אלחַמִיד מצטרף לדעתו וטוען שהפסקת האש שנקבעה ללא תנאים הוכיחה שחמאס בעצם לא השיגה דבר. הוא ממשיך וכותב, היינו עדים לקרב שהחל באשליות והסתיים באבדות בחיי אדם, בכסף וברכוש ללא שום הצדקה.
האם הם הצליחו לשכנע?
בקריקטורה
הקריקטוריסט העזתי ד"ר עַלַאא' א-לַקְטַה דווקא חושב אחרת. הוא סבור שתנועת חמאס היא שניצחה את ישראל.
הוא מצייר את ישראל כשור פצוע שבורח מהזירה. השור מנסה לנגוח בעזה, אך, הוא מאבד את קרניו שננעצות בקיר, והוא נאלץ לסגת משדה הקרב בבהלה בהשפלה. בגבו תקועים טילים של חמאס. טילים שמזכירים את החניתות שננעצות בגבו של הפר במלחמות שוורים.
נו, אז, מי ניצח לדעתכם? אנחנו או הם?
– טורים קודמים ניתן למצוא כאן באתר ובבלוג "הקריקטורה השבועית של עידית"
הידעתם?
* מחנה השלום: באיראן התלהבו מ"הניצחון" של חמאס וטענו שזאת הוכחה לכישלון המדינות שנרמלו את יחסיהן עם ישראל. להפך, טוען העיתונאי הסעודי טַארֶק אלחַמִיד: דווקא מצרים היא זאת שהצילה את עזה. מצרים מייצגת את מחנה השלום המתון והמושכל, ואילו איראן וחמאס שמייצגות את "ההתנגדות" רק סוחרות בדם ועד היום לא שחררו אפילו סנטימטר אחד של אדמה.
* גִ'יהַאד משולש: ד"ר מֻחַמַד א-צַעִ'יר ממצרים משבח אף הוא את ניצחון חמאס. הוא טוען שניצחון כזה מחייב את האומה המוסלמית בשלושה סוגי ג'יהאד: אלגִ'הַאד בִּ(אל)נַפְס – ג'יהאד הנפש: זה הג'יהאד הנעלה ביותר והוא כרוך בהקרבת החיים. אלגִ'הַאד בִּאלְמַאל – ג'יהאד של כסף: תרומת כסף וצדקה עבור מלחמת הקודש. ואחרון חביב: אלגִ'הַאד בִּ(אל)לִסַאן – ג'יהאד בלשון: כאן הוא משבח את ערוצי הלוויין ואת הרשתות החברתיות ששימשו כגדודי ארטילריה ועמדו בקו החזית כדי להפיץ את האמת.
ואם כבר מדברים על "ג'יהאד הלשון": מה דעתכם על ההסברה הישראלית במהלך המבצע? רעיונות יתקבלו בברכה!
-השם שנבחר למבצע בעזה היה שומר החומות, ובערבית – חַארִס אלאַסְוַאר. בחמאס לא התחברו לשם הישראלי ובחרו למבצע שם אחר שייתן לו נופך ירושלמי: מַעְרַכַּת סַיְף אלקֻדְס – קרב "החרב של ירושלים". איזה מהם אהבתם יותר?
ועוד על בחירת שמות למלחמות ככלי להעלאת המורל בהרצאה שלי "מלחמות ישראל בראי הקריקטורות הערביות", שנועדה לוועדי עובדים, מוסדות וארגונים.
לתגובות: idit@iditaravit.co.il
