אם תתפסו את יאיר לפיד ברגע של כנות, קרוב לוודאי שהוא יגיד לכם את הדברים הבאים: "אני יודע שאין לי ממשלה. בימים שנותרו לי, לא בטוח שאצליח לעשות הרבה. נפתלי בנט בהתחלה דפק לי ברז, ואם הוא לא יבוא, אין בכלל על מה לדבר. גם אם הוא יגיע בסוף, אין לי שום חשק לתת לו את המקום הראשון ברוטציה אחרי כל מה שהוא עשה, אבל כנראה אין לי ברירה. והאמת, גם אם נקים ממשלת שינוי, היא לא תחזיק מעמד. זה ברור לכולם, לא רק לי. העניין הוא אחר. אנחנו משלמים בחוסר יציבות כדי לשבור את היציבות המסוכנת של נתניהו. אנחנו לוקחים את הסיכון הקשה הזה רק כדי להביא לשינוי היסטורי, גם אם ניגרר לבחירות חצי שנה אחרי שנקים ממשלה".
זו הסיבה שלפיד הופך כל אבן, נגד כל הסיכויים, כדי להקים את ממשלת השינוי בראשותו. בדרך לשם הוא שובר כמה התחייבויות שלו עצמו. לפיד שקנה את המעמד שלו כמועמד לגיטימי לראשות הממשלה על אמינות, זהירות והופעות מאופקות ומדודות בתקשורת – מעניק עכשיו תפקידי שרים לשותפות הפוטנציאליות שלו כאילו אין מחר. בממשלה שלו יהיו 28 שרים. המפתח הוא שר לשני חברי כנסת. אולי בעצם לא קשה ללפיד לחלק, כי הצ'קים ברגע זה הם בלי כיסוי, אז למי אכפת ממיניסטריון כאן ושר שם. אם לא תקום ממשלה, אף אחד לא ילך להוצאה לפועל.
בחירות חמישיות יהיו משבר נוסף. הן יהפכו את המדינה לבדיחה. אולי בנט ושקד הולכים לממשלת השינוי, אחרי המריבה עם סמוטריץ', אבל רק כדי למנוע בחירות נוספות
ובעצם זה גם המחיר על חיבור כל כך קשה ולא טבעי בין ליברמן, העבודה, סער, מרצ, נפתלי בנט (אם יבוא) ורע"ם, כולל הימנעות של הרשימה המשותפת. אי־אפשר להביא את כולם לדור בכפיפה אחת בלי לקנות אותם בתפקידי שרים ובחלוקת השפעה אחרת. זו הפוליטיקה, והיא לא יכולה להיות סטרילית לעולם, לא בימין ולא בשמאל. זו בדיוק הסיבה שמרב מיכאלי, שגם היא מדברת על פוליטיקה אחרת, לא תגיד ללפיד "עזוב, אני מוותרת על תפקיד שר. זה לא הגיוני. אסתפק באחד או בשניים, רק כדי ליצור דימוי רזה והגון לממשלה החדשה". איש לא מוותר כאן על כלום, גם בחלומות.
לפיד מקים את ממשלת הצללים שלו כדי להוכיח מעשיות ונמרצות, וכדי להלחיץ את בנט. ההיסטוריה לא עושה טוב עם ממשלות דמיוניות כאלה. זה גם לא נהוג אצלנו. בדרך כלל הממשלות הללו מעוררות גיחוך, והשרים נשארים פיקטיביים. כך קרה עם ממשלת הצללים של שמעון פרס ב־1990 ועם זו של ציפי לבני ב־2008. אנשי נתניהו מכנים בלעג את שרי הממשלה של לפיד "שרי הכמעט", כמעט שר החוץ, כמעט שר החינוך וכו'. אם נתניהו יקים בסוף את הממשלה הבאה, הוא ישפוך הרבה ציניות על ממשלת לפיד שכמעט קמה.
ובכל זאת, אחרי שאמרנו את כל אלה, ממשלת השינוי היא כורח השעה. אף אחד לא מת על האלטרנטיבה הזאת ועל קווי היסוד המתגבשים, שלא מבשרים על יכולת תזוזה והתקדמות. אבל מול האפשרות האחרת, ממשלת לפיד־בנט היא הרע במיעוטו. ממשלה כזו, גם אם תהיה קצרת מועד, תבנה כאן קונסטרוקציה הגיונית: ממשלה אמיתית ולא ממשלת מעבר אינסופית, כנסת עובדת עם ועדות קבועות ולא ועדה מסדרת נסיבתית שמתגלגלת ממערכת בחירות למערכת בחירות. מי שראה את דיוני הוועדה הזאת בכנסת ביום שני, הבין עד כמה אנחנו יורדים נמוך בכל תחום, והביזיון הפרלמנטרי חוגג.
מזגזג אבל אכפתי
לממשלה הזאת, אחרי שתושבע בכנסת כדת וכדין, יהיה תקציב מסודר. לא תקציב המשכי שהוא בעצם תקציב שערורייתי שתוקע את כל המערכות כבר שנתיים וחצי. סוף סוף יהיה כאן איזשהו סדר שלטוני. האזרחים ינשמו לרווחה לא בגלל הרכב הממשלה, אלא מכיוון שיש כאן ממשלה, ולא התפוררות מתמשכת. נפתלי בנט, אחרי ההתנהגות המזגזגת שלו, הוא כנראה לא מנהיג לאומי בסדר גודל מכונן, אבל הוא לפחות איש אכפתי, שיעשה את הכול לטובת האזרח. ראינו את זה בימי הקורונה. אי־אפשר לומר דברים דומים על ראש הממשלה נתניהו, שגורר את המדינה מבחירות לבחירות בעלות של מיליארדים רבים, רק כי זה נוח לו.
בחירות חמישיות הן משבר נוסף על כל מה שעברנו. הן יהפכו את המדינה לבדיחה. בנט ושקד צודקים במקרה הזה. הם אולי הולכים לממשלת השינוי, אחרי המריבה הגדולה והמתוקשרת עם בצלאל סמוטריץ' ביום רביעי, אבל רק כדי למנוע את הבחירות החמישיות, שהן מבוא לבחירות שישיות ושביעיות. אני מאמין לבנט שהוא לא עשה תרגילים, והמלחמה עם עזה באמת שינתה את דעתו כלפי ממשלת השינוי שאליה הוא נגרר היום, אבל הוא גם התחייב שלא נלך לקלפי, נקודה.
אגב, אני במקום סמוטריץ' הייתי מקבל כמעט בטבעיות את ההצעה של איילת שקד, ככל שהייתה, ומצטרף לממשלת השינוי. זו הרי ממשלת ימין לכל דבר. בנט, שותפו של סמוטריץ' לאורך השנים, יהיה ראש ממשלה מהימין הדתי־לאומי; לפיד מעולם לא היה איש שמאל אלא בא מבית ימני והוא גאה בזה; גדעון סער הוא איש ימין קיצוני יותר מנתניהו ולא שונה בהרבה מסמוטריץ' בעמדותיו המדיניות; אביגדור ליברמן הוא ימין־מתנחלי מובהק, חסיד הטרנספר (ממש כמו סמוטריץ'); ובני גנץ לא שייך לשמאל בשום אופן אלא לימין־מרכז. סמוטריץ' היה רק מחזק את הימין האלטרנטיבי הזה בממשלה מול השמאל שהוא ממילא בטל בששים כאן (13 מנדטים לעבודה ומרצ).
אם תקום ממשלת לפיד־בנט נתניהו ילך לאופוזיציה, וגם זה טוב. אני לא הייתי רוצה לראות אותו בחזרה בתפקידו, כי מי שלוקח מתנות, ולא משנה אם מדובר ב־600 אלף, ב־60 אלף או ב־6,000 שקל, הוא בעיניי איש לא מוסרי שלא ראוי להוביל מדינה שמתיימרת להיות הגונה ולא מושחתת. נתניהו יהיה ראש אופוזיציה מעולה ומלאכתו תהיה קלה מאוד מול הממשלה הבעייתית של לפיד ובנט. אבל לפחות תהיה לנו כאן סוף סוף ממשלה נורמלית ומולה אופוזיציה, כמו בכל מדינה דמוקרטית, ואולי גם פיקוח פרלמנטרי ראוי על עבודת הממשלה אחרי כל כך הרבה זמן.
