יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user
צילום: אריק סולטן

יותם זמרי

קופירייטר, חי בפייסבוק, נשוי לאשתו, צרכן תקשורת אובססיבי, מתלונן על זה באופן אובססיבי לא פחות

חיוך בריא זה עסק יקר

למרות כל השכלולים המרגשים של הכיסא, רופא השיניים עם המקדחה והמסכה לא הצליח להתקרב לפה של הזאטוט

ביקרתי השבוע אצל שני רופאי שיניים שממש עצבנו אותי, ואת הזאטוט שבא איתי. אבל לפני שאעדכן אתכם בהתפתחויות, קצר מרמור על רופאי שיניים.

האמת היא שאף פעם לא הבנתי רופאי שיניים. רבאק, כבר החלטתם שאתם הולכים למקצוע של שליחות, אז במקום להיות מנתחי מוח או קרדיולוגים בחרתם לתקוע לאנשים מקדחה בטוחנת? אפילו פספסתם את הקטע הדרמטי של רופאים רציניים שיוצאים מחדר הניתוח, ניגשים בדרמטיות למשפחת המטופל ואומרים "הניתוח עבר בהצלחה, הוא יחיה". הגג שיש לכם זה לסיים טיפול, לצאת למשפחת המטופל ולהגיד "הוא יחייך".

אף פעם לא חיבבתי רופאי שיניים, ואני מתנצל מראש בפני כל רופאי השיניים בקהל. אף פעם לא שמעתי מישהו אומר "רופאי שיניים, אני מת עליהם". זה לא שיש לי פוביה מטורפת מכם, אבל עוד כילד עצבנתם אותי. קודם כול, זה לא הוגן שקיבלתם את הכיסא הכי טוב מכל הרופאים. אצל רופא המשפחה אני צריך לשכב על מיטה צבאית עם גליל נייר טואלט רחב, אבל אצל רופא השיניים אני מקבל כיסא שיוצר בנאס"א עם טכנולוגיה של רפא"ל ונוחות של ענן.

וגם מה הקטע עם השיננית? איך הצלחתם לשכנע את כולם שהמקצוע שלכם כל כך קשה שאתם חייבים מישהו שיעזור לכם באופן קבוע? בואו, אתם לא קוסם.

ודבר אחרון. אם יש משהו שהטריד אותי אצל רופא השיניים כילד זה שאחרי כל ביקור הייתי מקבל סוכרייה. באותה מידה, קרדיולוג יכול להעניק לך אחרי כל צנתור פאקט סיגריות וסטייק חצי קילו מדמם.

אף על פי שן

הכול התחיל לפני חצי שנה. הלכנו לביקורת שיניים עם השלישייה. העולל עבר בהצטיינות, הזאטוטית קיבלה כמעט טוב מאוד, והזאטוט נכשל. הגנטיקה לא שיחקה לו, והפה היה צריך טיפול רציני. לצערנו הוא עוד היה קטן מדי בשביל טיפול כזה. המליצו לנו לחכות כמה חודשים – שיגדל קצת ויבין טוב יותר את הכאב. לקראת התור המחודש, החלטנו לנסות את מזלנו אצל רופא פרטי לפני שאנחנו פונים למערכת הרפואה הציבורית. בכל זאת, כשזה מגיע לבריאות לא משחקים עד ששומעים את המחיר.

הלכתי איתו לקליניקה שנראית כהכלאה בין דירת יוקרה לפעוטון. הרופא היה הבנאדם הכי נחמד שפגשתי בחיים. הזאטוט ישב על הכיסא והרופא דיבר איתו בנחמדות מחשידה מדי. אחרי בדיקה שנמשכה כמה דקות הרופא התיישב מולי ואמר שיידרש פה טיפול רציני. אמרתי לו שכשזה מגיע לילד שלי אני לא מתכוון לחסוך, יעלה כמה שיעלה. הוא הסביר לי מה לעשות. אמרתי לו שאין בעיה ושרק יסכם לי באופן מסודר את המחיר. הוא שרבט בעט מספר כפול מהמשכורת שלי. אמרתי לו שיש בעיה כי הוא הוסיף בטעות עוד אפס. הוא צחק ואמר לי שהוא עשה לי מחיר.

מתברר שזה לא פחות מטיפול עשרת אלפים. עכשיו בואו, אני אבא טוב והכול, אבל אנחנו מדברים על שיני חלב. לא כאלה שצריך לקחת ברצינות. הן נופלות עוד רגע, וגם ככה עולות מלא כסף עם כל הקטע של פיית השיניים. כמה אפשר לשלם על התחזוקה שלהן?

הנמר שאהב גז צחוק

לקחתי את עצמנו הביתה וישבתי עם ד"ר זמרי במרפסת, היכן שמתקבלות ההחלטות הרציניות בבית. לאחר כמה בירורים התקבלה החלטה. ננסה את המערכת הציבורית, שקיבלה מחמאות, ואם לא – נסתדר. בתחילת השבוע היה הניסיון הראשון. אחרי עבודת הכנה לא קלה שלי עם הילד, הלכנו ל"קוסמת שיניים".

בהתחלה הוא דווקא זרם. התיישב על הכיסא בכיף, חבש מסכה של גז צחוק, ואחרי קצת התנגדות התחיל להתנמנם. שאלתי אם אפשר לקנות את הגז גם לשימוש ביתי אבל הרופאה לא זרמה עם ההומור. העפתי מבט אל השיננית וגם היא לא התפקעה בלשון המעטה. הרופאה אמרה שיש הרבה עבודה, ושלפה את המקדחה.

הזאטוט קלט שמשהו לא טוב קורה, והתחיל להתנגד. ניסיתי להרגיע אותו ולדבר איתו אבל הרופאה אמרה שזה מפריע. הילד מבוהל, אמרתי לה. היא ניסתה בכל זאת לטפל בו, ואחרי כמה ניסיונות כושלים היא נכנעה. "זה לא הולך, נצטרך ללכת להרדמה כללית", היא פסקה. אמרתי לה שאולי שווה לנסות שוב, אבל מתברר שבלימודי רפואת שיניים אין שיעור על סבלנות. היא תיקתקה אותי החוצה ואני יצאתי משם מובס עם תחושת כישלון אישית ורחמים על הילד, שנראה בטראומה.

כמה ימים אחר כך ניסינו שוב. קבענו תור לרופא אחר, והגברתי את עבודת ההכנה: המצאתי לזאטוט סיפור על ילד שהלך לרופא שיניים כדי להפוך לנמר. סיפרתי לו אותו במשך כל היום, וגם הצעות השוחד גדלו: תקבל מה שתרצה. הזאטוט הגיב בהומור הראשוני שהוא מפתח, ואמר לי שהוא הכי רוצה לא ללכת לרופא שיניים. ואכן, גם הניסיון הזה כשל. הרופא היה סבלני יותר, אבל הזאטוט שוב לא שיתף פעולה.

נסעתי עם הזאטוט הביתה והרגעתי אותו: הוא היה בסדר. הבעיה הייתה בקוסם, אבל בכל זאת הוא נמר. הגעתי הביתה והודעתי לד"ר זמרי שיש לנו שיחת מרפסת. אחרי שהרדמנו את הילדים סיפרתי לה מה קרה ושלפתי מהכיס את הפתק עם השרבוט היקר של הרופא הפרטי. "אולי נחלק לתשלומים", הצעתי. "בכל זאת, זה החיוך חלב שלו, הוא צריך אותו לכמה שנים". היא הסתכלה עליי במבט מכיל ואמרה לי ברוגע: "זה בסדר, קבעתי כבר תור לשבוע הבא".

זה הולך להיות חתיכת קוסם שיניים יקר.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.