חקירות המשטרה בתיק 2000 הסתיימו אמנם בהמלצה (או מסקנות, כפי שהמפכ"ל אלשיך מתעקש טרמינולוגית) להעמיד את נתניהו לדין, אולם מבחינת ראש הממשלה מדובר בתיק הפחות מסוכן. הסיבה היא שמדיניות המשטרה נתפסת בעיני הציבור כקוהרנטית ואמינה כמו תמר זנדברג בפרשת קלוגהפט. אם הקשר בין הון לעיתון פסול ועולה לכדי עבירת שוחד, אין סיבה שלא לחקור גם את הפוליטיקאים שתמכו בחוק 'ישראל היום' וקיבלו בתמורה סיקור מפרגן ב'ידיעות אחרונות'. מנגד, אם מדובר באזורי הדמדומים של חופש הביטוי שמוטב שלא לחטט בהם, אין סיבה להיכנס לזה רק כשהדבר נוגע לראש הממשלה.
במשטרה ובפרקליטות לא נתנו עד היום תשובה טובה לשאלה הזו. הם ניפקו תירוצים בסגנון 'לא הוגשה תלונה' או 'לא נמצא אקדח מעשן' של הקלטות, אולם לפעמים השאלה חזקה מהתשובה. להבנתי ישנה זיקה בין השאלה הזו ובין המחלוקת השוררת בקרב בכירי הפרקליטות ולשכת היועמ"ש בשאלה האם תיק 2000 יבשיל לכתב אישום. הכלל הוא ש"ספֵקא דאורייתא לחומרא", ולא מן הנמנע שאם היועמ"ש ירגיש לא בטוח – הוא לא ימהר להגיש כתב אישום על התיק הזה.
בתיק 4000, לעומת זאת, הסיפור שונה. שם מדובר על הטבות עם הרבה בשר שניתנו לכאורה לחברת 'בזק'. גם אם התיק לא יהפוך לכתב אישום על שוחד, יש לו סיכוי לא מבוטל להפוך לאישום במרמה והפרת אמונים.
החקירות של משפחת נתניהו הן תולדה ישירה של עדות ניר חפץ, עד המדינה החדש. חפץ ופילבר שפכו אור על שני חלקי המשוואה – ההטבות הרגולטוריות המשמעותיות שקיבלה בזק מחד גיסא, והדרישות שהועברו לאתר 'וואלה' בידי משפחת נתניהו מאידך גיסא. השאלה שנותרה פתוחה היא האפקט של חקירות יאיר ושרה נתניהו. המעורבות שלהם בהצפת הדרישות מוואלה, מתברר, הייתה 'אישית לוחצת'.
השאלה היא האם הגילויים הללו ישפיעו כמו סנדלי חבלה ללוחמי הנדסה, כלומר יפחיתו על הלחץ הנקודתי מראש הממשלה ויסיטו חלק מהאשמה והאחריות למשפחתו, או שלהפך – יהיו 'רגל מסיימת' שתבסס סופית את האישומים נגד הדייר ברחוב בלפור. מבחינת לוחות הזמנים הפנימיים בפרקליטות, העדות של חפץ מבטיחה רק דבר אחד: שהסיפור לא יסתיים בחצי השנה הקרובה.
