פעמוני הקמת הממשלה שנשמעו אמש (שבת) היו קצת שונים מאלו שמבשרים על מלך חדש בממלכה המאוחדת, אך תכליתם הייתה שווה: דינג, פוש ראשון: "בנט יודיע מחר או מחרתיים על הקמת ממשלה". דינג, פוש שני: "ימינה תכנס מחר דיון סגור". דינג, פוש שלישי: "איילת שקד הביעה תמיכה עקרונית בממשלת אחדות כמוצא אחרון לפני בחירות". דינג, דינג, דינג, הודעה רודפת הודעה, דיווח רודף דיווח. המלך מת, יחי המלך החדש.
כמובן שממשלת בנט-לפיד 2025-2021 עדיין איננה דבר בטוח, אם כי כן נראה שהסיכויים גוברים. אך זה לא מנע מהפרשנים, המדווחים, ויותר מכול – המגיבים, להתייחס אליה כאל עובדה מוגמרת. אבל מילא שמדברים על עצם עובדת הקמת ממשלת האחדות, או השינוי, או ימין-מרכז-שמאל, או איך שלא תבחרו לקרוא לה. עליה עוד אפשר לדבר, כי היא נראית כבעלת היתכנות סבירה לפחות כמו בחירות בשלהי אלול. מה שמהמם הרבה יותר הוא הביטחון הגמור, שלא לומר התרגשות גמורה, שלא לומר היסטריה מזעזעת, שפיעמו בכולם מהרגע שבו עמית סגל שיגר ציוץ שבסך הכול הפך את הערב שלנו למעניין יותר.
מימינו של בנט הטיחו בו כל האשמה אפשרית על בגידה, כניעה, עריקה, ואפילו שלפו עבורו את כינוי הגנאי החמור ביותר שדתי לאומי יכול להשתמש בו: אלכס גולדפרב. תומכים של מפלגה שרצתה לעשות בדיוק אותו הדבר כמו בנט רק פחות הצליחה (שוב, רק לכאורה בשלב הזה), הצטרפו גם הם למקהלה בקול רעש גדול: איך הוא מעז! נכנע! פושע! כאילו שהם לא היו מחבקים בזרועות פתוחות כזו הצעה בדיוק לו הייתה מופנית אליהם, ואז כותבים שרשורי ציוצים ומאמרים שופעים שמסבירים שזו לא הייתה פשרה, אלא מהלך אמיץ שהציל את המדינה, ואולי את העולם. גם משמאל מיהרו לחגוג כאילו העסק כבר נסגר, ויותר מזה: כאילו ממשלה כזו תאפשר איזה קידום אינטרסים מאסיבי.
חבר'ה, תרגיעו. אם ממשלה כזו קום תקום, הרי שנראה שמדובר בממשלה הכי מפורדת ורוויית ניגודים פנימיים שקמה במדינת ישראל. במבט ראשון נראה שממשלת בנט־לפיד 2021 תגרום לממשלת נתניהו־גנץ 2020 להיראות כמו ממשלת נתניהו 2015. לשמאל לא יהיה רוב אוטומטי להעביר חוקים, לימין אולי כן (תלוי בתיאום עם האופוזיציה). כן, שרים יוכלו לדחוף אג'נדות משלהם, אבל זה לא אמור לגרום ליותר מדי התלהבות אצל שמאלנים שהיו להם נציגים במשרדי ממשלה חשובים לאחרונה. זה גם לא אמור להדאיג ימנים שראו את אותו הדבר. ומה עם הוועדה למינוי שופטים? לא יודע אם ראיתם מה קרה בפעם האחרונה שהיא התכנסה, אבל אם במקום הקמת ממשלה היינו צועדים לבחירות – הסיכוי שהשמאל לא היה בעל רוב לדחוף שם איזה מועמד שירצה היה נמוך מאוד בכל מקרה.
אין בכל זה כדי לומר שלא יכול להיות שממשלה כזו תהיה קטסטרופה. אם יש משהו שהתקופה הזו לימדה אותנו, הרי זה שהפוליטיקה הישראלית מייצרת יותר זוועות מסרט אימה של ג'ון קרפנטר. ייתכן מאוד שזה יהיה המצב גם הפעם. יכול להיות שכשנצא לבחירות אחרי כמה חודשים של דיספונקציה מוחלטת וכמה החלטות הרסניות, נקלל את היום שבו לפיד ובנט הסכימו על שיתוף הפעולה הזה. אבל להתייחס לממשלה הפוטנציאלית הזו כאילו היא כבר עשתה דברים שגורמים להסכמי אוסלו להיראות כמו טעות קטנה וחמודה זה לא הגיוני ולא מועיל בשום צורה.
אולי אנחנו לא צריכים להיות מופתעים שאלה התגובות. בכל זאת, וכפי שדנו כאן בעבר, יותר משנתיים ברצף של מערכת בחירות דפקו משהו אצלנו. איזו נקודת הרגעה שהזכירה לנו שבסך הכול מדובר בפוליטיקה שנשחקה עם כל חודש, כל תשדיר, כל הליכה לקלפי, כל נאום היסטרי, כל הבטחת בחירות, כל דחיית תקציב, כל מפגן בבלפור, כל דיווח חצי-מונפץ על איום באלימות. אחרי כל זה, לעצבים הפוליטיים שלנו יש שלמות מבנית של בית קלפים שנבנה על פסגתו של הר גבוה במהלך הוריקן. ועכשיו פתאום יש סיכוי שתקום ממשלה, ועוד כזו שלא יעמוד בראשה בנימין נתניהו! לא פלא שהמוחות של כולם נמסים.
ומילה חשובה לסיום: אני לא יודע האם ממשלת בנט־לפיד, אם תקום, תהיה טובה או רעה למדינה. אבל מה שבטוח זה שנפתלי בנט יהיה ראש ממשלה לגיטימי. כל הדיבורים על "גניבת תפקיד", על כך שמדובר במעשה לא דמוקרטי, על רכישת הכיסא עם שישה מנדטים, הם לא רציניים. במדינת ישראל ישנם חוקים, והחוקים האלה מאפשרים לאדם להיות ראש ממשלה גם אם הוא נכנס לכנסת לפני דקה בסיעת יחיד אחרי ששובץ במקום 100 ו-99 האנשים שלפניו מתו בהתרסקות מטוס. התנהלות לפי החוקים שחוקקה הכנסת היא לחלוטין דמוקרטית. לא אוהבים את זה? בבקשה, דרשו שינויים בשיטת הממשל. אלוהים יודע שאנחנו צריכים כמה כאלה.
