תחילה כמה עובדות על שייח' ג'ראח, שמדוברת כל כך בשבועות האחרונים. השכונה הערבית ניצבת בחלקה על קרקעות שקנו יהודים בתחילת המאה הקודמת ליד האתר הנחשב כקברו של שמעון הצדיק. בתש"ח כבשו הירדנים את השכונות יחד עם יהודה ושומרון וירושלים, וסיפחו אותן בניגוד לחוק הבינלאומי. רק בריטניה ופקיסטן הכירו בסיפוח הזה. הירדנים הפקידו את הרכוש היהודי בידי פקיד, "אפוטרופוס על נכסי האויב הציוני", שבאמצעות אונר"א יישב שם פליטים ערבים.
סיפור דומה התרחש בחברון, כאשר האפוטרופוס בנה על חורבות הרובע היהודי העתיק מוסדות לטובת הציבור, כגון תחנת אוטובוס על שטח בבעלות חב"ד, שוק סיטונאי, בית ספר של אונר"א בבית הדסה, דיר לגמלים בחצר המקובלים, ושירותים ציבוריים ודיר עיזים על חורבות בית הכנסת העתיק אברהם אבינו.
לאחר שחרור העיר ב־1967 הועבר הרכוש הירדני בחברון לאפוטרופוס ישראלי לנכסי האויב, ובו אותו רכוש יהודי, שעד היום רובו לא הושב לבעליו. מדוע לא מחזירים את הרכוש היהודי לבעליו? כי השטח לא סופח, החוק הישראלי אינו חל בחברון וביו"ש, ועד היום רוב גב ההר, על כחצי מיליון תושביו היהודים, חיים תחת שלטון צבאי, בלתי דמוקרטי, בעוד הערבים יצאו כבר מזמן מהמעמד הזה והם חיים כאזרחים באוטונומיה של הרש"פ שישראל הקימה להם ברוב מוסריותה.
אבל בירושלים, שכן סופחה אחרי השחרור ב־1967, לא החילו עד כה את העוול של חברון, והחוק הישראלי מאפשר לבעלי הרכוש היהודים לקבל לפחות חלק מהזכויות בדרכים משפטיות. בתי המשפט הכירו בבעלות היהודית על הבתים, אך השאירו את התושבים הערבים כדיירים מוגנים, מתוך גישה שמניעיה מוסריים יותר מאשר חוקיים, במטרה להימנע מתמונות של אנשים המגורשים בכוח מהבתים שקיבלו בזמנו בתום לב משלטונם (אם כי בגוש קטיף ובחבל ימית מדינת ישראל דווקא אפשרה תצלומי גירוש כוחני של אנשים מבתיהם).
פינויים של הערבים התאפשר רק לאחר שלא שילמו אפילו את פרוטות דמי השכירות של דיור מוגן, וכעת הם מנהלים קמפיין סחיטה רגשית בסיוע פעיל של עמותות מתודלקות במימון אירופי ורשתות תקשורת עולמיות, שאליהן הצטרפו כמובן גם הרשתות הישראליות הידועות במוסריותן. הטיעון המרכזי שלהם אומר שאם מחזירים את הרכוש היהודי שכבשו הערבים בתש"ח, אזי חובה להחזיר במקביל את הרכוש הערבי שנלקח בידי ישראל, כמו זה שנבנו עליו אוניברסיטת תל־אביב, האוניברסיטה העברית ועוד. לכאורה הגיוני שישראל תוותר על שייח' ג'ראח תמורת יפו וגבעת רם.
אלא שזו ראיית עולם המתעלמת מההקשר ההיסטורי. ערב מלחמת העצמאות, הערבים "הבטיחו" ליהודים בגלוי שהם עומדים לסיים את המלאכה שהיטלר לא הספיק לסיים שנתיים קודם לכן. ככה בפרצוף, באופן הפרימיטיבי והבוטה ביותר. חלקם אף חילקו מראש בינם לבינם את האדמות היהודיות, את הרכוש היהודי ואף את הבנות היהודיות, ואין ספק שאילו היו מנצחים, זה אכן היה התסריט. כיבוש גוש עציון הסתיים בטבח בסגנון השואה, ועד היום זוכה מדינת ישראל למעמד המפוקפק של המדינה היחידה בעולם שאינה יכולה להפסיד באף מלחמה, כי אחרי הפסד כל היהודים יישחטו עד לאחרון שבהם.
לישראלים של 2021, צאצאי הקורבנות הפוטנציאליים של תבוסה יהודית בתש"ח, אסור לקבל כללי משחק מוסריים כביכול שיוצרים סימטריה מעוותת בין מי שפתחו במלחמה בניסיון מוצהר להשמיד עם ובין המועמד להשמדה שניצח וכך ניצל. צדק היסטורי ומוסר אמיתי משמעו החזרת הרכוש היהודי כולו וגביית מחיר כבד מהתוקפן. לניסיון לרצוח וגם לרשת חייב להיות מחיר: כל מה שהערבים הפסידו במלחמה הזו הם לא יראו שוב, וכל המקומות היהודיים יחזרו במלואם לבעליהם. זהו מוסר וזהו צדק, ולא הפרס לרוע שהפך בישראל למסורת.
מסכנים הגרמנים. אויביהם לשעבר מבריטניה, מרוסיה, מצ'כיה ומפולין לא ניחנו במוסר ישראלי שיבקש לפצות אותם על פשעיהם במלחמת העולם.
