בנאומו האחרון על ממשלת השינוי, נפתלי בנט לא הפסיק לדבר על "ביחד" ועל "אנחנו". המון פעמים "אנחנו". אבל "אנחנו" זה הדבר האחרון שאני אי פעם ראיתי אצלו.
גילוי נאות: אני דתי לאומי, וגם ליכודניק. וכליכודניק, מעולם לא היה לי חלק ב"אנחנו" של בנט. לא כי לא רציתי, אלא כי הוא לא רצה אותי ואת חבריי לליכוד. מאז שנכנס לפוליטיקה, בנט לקח את התחרות הטבעית בין מפלגות שחברות באותו מחנה והפך אותה לכמעט מלחמה טוטאלית. הליכודניקים – לא נתניהו, הליכוד והליכודניקים – הפכו אצלו לאויב.
שלא תשלו את עצמכם, אף אחד פה לא מבקש שיאהבו אותו, אבל כן מתבקש שלא ישנאו. והשנאה בין קבוצות בימין טופחו לאורך השנים על ידי בנט ותומכיו, בכל מפלגה שבה היו. דרך רתימת הכעס על הליכוד בגלל ההתנתקות, ודרך פנייה לרגשות, שצריך לומר, קיימים בציונות הדתית, של אליטיזם, וכלה בניצול זעם על מדיניות ימין שלא יוצאת אל הפועל. הליכודניקים הפכו ל"ביביסטים". בעשרות ויכוחים שקיימתי עם אנשים שתמכו ושעדיין תומכים בו, התקבל אצלי הרושם שהתחושה שם היא שהליכוד נכנס למחנה הימין בטעות ועד היום לא מצא את היציאה. עצם ימניותו של הליכוד ושל מצביעיו, חלק הארי של מחנה הימין, בוטלה כלאחר יד.
כל זה עוד היה על אש קטנה, ופרץ בזעם מרגע שקמה הממשלה הפריטטית שימינה לא הייתה חלק ממנה. הליכודניקים שעוד קודם החלו להדביק להם את הכינוי "ביביסטים" הפכו גם לכת, לעדר, לזומבים, לשרופים (כל אלה ועוד הם כינויים אמיתיים שנאמרו על ידי תומכים ופעילים). בנט, כנציגו המוביל של המגזר הדתי לאומי, שיסה את הציונות הדתית בציבור המסורתי-דתי-חילוני שמאכלס את הליכוד. הליכוד הפך לאויב הציונות הדתית לשם רווח פוליטי קל. במשך השנים הליכוד, כמנהיגת הימין, זכתה לביקורת (מוצדקת יותר ופחות) מצד שותפותיה על מדיניות שנאלצה לקדם במסגרת ממשלות קואליציה. בנט ותומכיו ביקרו השכם וערב, קבעו בנחרצות ש"מי שיושב עם השמאל הוא שמאל" וגם גייסו ועיוותו את השיח ההיסטורי סביב ההתנתקות בשביל הטעם הטוב.
ועכשיו, כשבנט שוב נטש את הציבור (הפעם הראשונה הייתה בהקמת הימין החדש), הוא מותיר אחריו אדמה חרוכה ותהום רגשית קשה בין הליכודניקים לציונות הדתית ועוד יותר כלפי תומכיו שנותרו לו, שהעתיקו מילה במילה כל הסבר שנתנו אי פעם תומכי הליכוד כדי להסביר מדוע קמו במשך עשור ממשלות עם מפלגות שמאל, וכל זה בלי למצמץ. ייקח שנים לשקם את האמון בין מרכיבי הימין, שבנט שיסה אלו באלו כדי להגיע לראשות הממשלה.
ומה שכואב הוא שחלק מהאנשים שתמכו בבנט ועכשיו נטשו אותו, לא מעלים בדעתם שאולי רק אולי ראוי להתנצל. לומר סליחה על שנים של השתלחות, של ביטול בהינף יד, של התנשאות, של הסתכלות כמעט טקסונומית על ציבור שלם. אפילו "צדקתם" אחד קטן לרפואה לא נשמע מאז שחצה את הקווים. אנשים שבאופן קבוע הרשו לעצמם לדבר על שותפיהם למחנה באופן ארסי, לא מנסים אפילו במעט לחבר מחדש את השותפות שנשרפה פה בלהט.
