לא חסרים טיעונים טובים להתנגד להסתמכות של ממשלת לפיד-בנט על קולות רע"ם, אבל כדאי שכל טיעון יתבסס על עובדות, ולא יהיה היסטרי ושגוי.
קחו למשל את סוגיית הסדרת הישובים הבדואים הלא מוכרים בנגב. משום מה המילה הסדרה הפכה פתאום למילה של שמאלנים. אנשי ימין מתנגדים להסדרה, מחליפים אותה במילה הפקרה, וזועקים שמוכרים את הנגב. אבל המציאות בדיוק הפוכה. אי הסדרה פירושה הפקרה של תושבי הנגב, יהודים ובדואים, והמשך האנרכיה.
קחו דוגמא. על פי הפרסומים אתמול, ההסכם שנחתם עם רע"מ כולל בשלב הראשון הכרה בשלושה כפרים לא מוכרים בלבד. אחד מהם הוא רחמה הסמוך לירוחם.
הסתכלו במפה:
על פי הסכם ההכרה וההסדרה של רחמה, שכבר אושר בשנת 2014 על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה, ישוב הקבע של רחמה אמור לקום על שטח של כאלפיים דונם, מצפון לירוחם (בצבע צהוב במפה), ואליו יתפנו תושבי כל המקבצים של הכפר (מסומנים באדום). חלק מתושבי רחמה מתגוררים כבר היום בשטח המיועד. הדבר היחידי שנדרש מירוחם הוא להקצות ליישוב 500 דונם משטח השיפוט שלה, אך בתמורה יוחזרו לירוחם מעל 15 אלף דונם שעליהם מתגוררים כיום תושבי רחמה ב-16 ריכוזי פזורה עיקריים, לא חוקיים.
ההסדרה של רחמה היא הזדמנות. הנהגת רחמה, הנהגת ירוחם ורשויות המדינה – כבר הגיעו בעבר להסכמה על הפתרון המוצע. מדובר באוכלוסייה בדואית קטנה יחסית (1500 תושבים), עם הנהגה חיובית, וכאמור, המחיר הקרקעי של הקמת הכפר החדש אינו גדול.
מי שתומך בהמשך אי ההסדרה של רחמה (תנועת רגבים למשל), עושה עוול לכולם. גם לחיי היום יום של תושבי רחמה (שמקיימים קשרי שכנות טובים עם תושבי ירוחם, ורבים מהגברים שם שירתו בצה"ל בסדיר ובקבע), וגם לתושבי ירוחם, שמפסידים ניצול של שטחי שיפוט שיש עליהם התיישבות לא חוקית.
נכון, לא בכל מקום הפתרון פשוט יחסית ומוסכם. ברור שאי אפשר להיענות לכל התביעות והדרישות של הבדואים בכל מקום ולהכשיר כל פזורה באשר היא. יש פזורות שיושבות על שטחים המיועדים לתשתיות לאומיות, מתחת לקווי מתח גבוהים, ובקרבת מפעלים מזהמים. מצד שני, רחמה היא לא סיפור בודד. יש עוד פזורות בנגב, כמו רחמה, שבהן האינטרס של כל הצדדים הוא הסדרת ההתיישבות הקיימת במקומה, אפילו אם לא הוקמה כחוק. בכל פזורה צריך לבחון את השטח ולחתור להסדרה, כמה שיותר בהסכמה. אחרי ההכרעה יש להציב תוכנית סדורה עם תאריכים לפיתוח, שבסופם יבוא פינוי.
הסדרה חוקית היא גם אינטרס של האזרחים הבדואים שאיכות חייהם בישובים מוכרים תשופר, והיא גם אינטרס של המדינה שתוכל לגבות ארנונה ובאפן כללי לחזק את הסדר והמשילות.
מריחת הזמן של המדינה בסוגיית הפזורה, בהובלת נתניהו, ב-12 השנים האחרונות, לא הוכיחה את עצמה. היא עבדה לרעת כל הצדדים. הפזורה הכפילה את עצמה בתקופת נתניהו, אובדן השליטה גבר, ואת התוצאות חווינו רק לפני מספר שבועות.
הסדרה חוקית, היא לא הפקרה ולא מכירה. היא אינטרס של כולנו, לעתידו של הנגב.
