מחיאות כפיים סוערות קידמו את אביגדור ליברמן ומרב מיכאלי השבוע בכנס לשכת עורכי הדין באילת. נחת רוח גלויה ניכרה על פניהם, ללא שום סימן לדרמה סביב הקמת "ממשלת השינוי". הם עלו לבמה כמנצחים, כאילו כבר הצהירו את הצהרת האמונים למדינת ישראל ולחוקיה, תוך התחייבות למלא באמונה את תפקידם כחברי ממשלה ולכבד את החלטות הכנסת. על הדרישות של איילת שקד להחליף אותה בוועדה לבחירת שופטים הגיבה מיכאלי בחדות בוטחת: "המשא ומתן שלי לא מול שקד, אלא מול לפיד. הוא נסגר, ואני לא רואה סיבה לפתוח אותו".
בין שהמשבר היה ספין תקשורתי או שהיה משבר של אמת – רוחות מלחמה לא נשבו מגרונה של יו"ר מפלגת העבודה. כמו מיכאלי גם ליברמן לא מיהר לעזוב את עיר הקיט הדרומית, אף שבמקביל התקיימה פגישתם של ראשי מפלגות "גוש השינוי" בכפר המכבייה. "את ההסכם (הקואליציוני מול לפיד – א"ג) סיימתי מזמן, ברגע שלחצתי יד", הסביר ליברמן את אדישותו המופגנת. ואז הגיע עבאס והטריף את המערכת עד לרגע האחרון.
אחרי הפסקת קורונה בת שנה, איחדה לשכת עורכי הדין מחדש את צמרת מערכת המשפט, פרקליטיה ונויטרוני הפוליטיקה החגים סביבם. טמפרטורת גיהינום בחוץ ומיזוג אוויר מושלם בפנים הצליחו לדמות היטב את הבועה המשפטית הנעימה באולמות הדיונים. על אף המרחק הגיאוגרפי והתודעתי בין אילת למלון המפואר ברמת־גן, נראה שדווקא באי הכנס זכו להציץ במציאות הישראלית יותר מאלה שישבו דרוכים מול מהדורות החדשות. בשעה שהרשות המחוקקת והרשות המבצעת עלו לזירת ההתקוטטות בינן לבין עצמן, הרשות השופטת קטפה את חגורת האליפות והתרווחה בנחת על כיסאות האקטיביזם.
כרטיס הכניסה של היבא יזבק
במושב צנוע וכמעט ריק מקהל (שי ניצן קיבל את ההמונים באולם ממול) נשאלה נשיאת בית המשפט העליון בדימוס השופטת מרים נאור אם בג"ץ הגזים בהתערבותו בחוק יסוד "התקציב ההמשכי", שנפסל בשבוע שעבר בבית המשפט על אף שירד כבר מסדר היום הפוליטי. נאור הגיבה בביטול מוחלט: "מה בית המשפט כבר אמר? שכשיהיה בעתיד מקרה של פייק חוק יסוד – חוק שיש לו אצטלה של חוק יסוד אבל איננו כזה – הוא פסול". במילים פשוטות הבהירה הנשיאה בדימוס כי עם כל הכבוד לנבחרי ציבור, לא הם יחליטו מהו חוק יסוד ראוי ומה אפשר לבטל בהינף "פייק".
בימים שכל ביקורת על המערכת הדומיננטית במדינה מסומנת כפגיעה בדמוקרטיה וכהסתה פרועה, נאור יצאה גם נגד ביקורתם של בוגרי העליון עצמם ושאר לשעברים דעתנים מתוך המערכת: "מותר שלשופט בדימוס יהיו דעות חולקות", אמרה ברוחב לב, "אבל שישמור אותן לעצמו". היא לא טרחה להסתיר את שאט הנפש שלה מחוצפתם של מבקרי המוסד העליון: "משפרשנו, סיימנו את תפקידנו", חתמה. נשיא בית המשפט העליון שקדם לה, השופט אשר גרוניס, השווה והעלה. "אנחנו לא צריכים הערות מהיציע", אמר, "עדיף שישבו בבית וידברו עם עצמם". כשמנחה המושב העיתונאי ברוך קרא ביקש להבין איך ייתכן שהמערכת תהיה מוגנת מביקורת, כבודה וכבודו הבהירו מיד את המובן מאליו לשיטתם: "שעה שמערכת המשפט נמצאת תחת מתקפה, אין מקום לביקורת". אכן, מעולם לא אמר אדם צר לי המקום בציפוף השורות במערכת כלשהי. כל זה כמובן לא הפריע לשני הדימוסאים להביע את עמדתם על שלל סוגיות חוקתיות ומשפטיות. סיימו את תפקידם או לא – אתם הרי לא מצפים שישתקו בדיון על פסקת ההתגברות או על חוקי יסוד במדינה.
אווירת "שומרים על הבית" אפפה את הכנס כולו, משל היו מכובדי האירוע חבריו של גרעין תורני בלוד. הימין השמיע קריאות ביניים צעקניות מול מיכאלי, ליברמן ואיימן עודה; השמאל יצא בהערות קולניות נגד משה גפני; אבל בנושא אחד הייתה אחידות דעים: מערכת המשפט מצויה תחת מתקפה. בפעם האלף ביקשו יושבי הכנס – על הבמה ובקהל המגויס – להגן על האקטיביזם השיפוטי, כראוי למה שהתקבל כתורה לברק מסיני. ככלות הכול, "המזג השיפוטי" ו"עמדת האדם הסביר" נקבעים בפקולטה למשפטים, לא במחנה־יהודה ולא בכנסת ישראל.
היה זה דווקא איימן עודה שהצליח להוריד את סוגיית הוועדה לבחירת שופטים ממרומי האולימפוס אל קרקע המציאות האקטיביסטית. שעה שמפלגת ימינה הזיעה עצמה לדעת בכפר המכבייה בניסיון להכשיר את החיבור הקואליציוני שלה עם כל מי שהתחייבה לא לשבת איתו, יו"ר הרשימה המשותפת הבהיר כי זוהי סוגיה חשובה ביותר, שכן "המגזר הערבי מושפע ישירות מזהות השופטים הנבחרים". וכה אמר עודה: "עוד שופט ימני – והיבא יבזק נפסלת להתמודדות בכנסת; עוד שופט ליברלי – ויש איחוד משפחות". אפילו בימנית אי אפשר לדייק את זה טוב יותר. אל תקרי "איחוד משפחות" אלא "זכות השיבה".
תקופת סינון
בין הפוליטיקאים שהוזמנו לכנס הייתה גם אחת שביטלה ברגע האחרון את השתתפותה. יש להניח שמלבד המאבק על מקום בוועדה המדוברת, לא היה לאיילת שקד דחוף להעמיד עצמה מול קהל שלא ברור מי מתוכו אמור להפגין כלפיה אהדה – יריביה הקלאסיים או יריביה החדשים שחשים שגנבה את קולם. את המחאה היא ממילא מרגישה מול הבית, בתוך הטלפון וכנראה גם בתוך הנשמה.
הרבה יותר מדי פעילים שהלכו אחרי נפתלי בנט ואחריה, שעבדו קשה כדי לגרד כל קול לטובתם, חשים נבגדים. כששני בכירי ימינה התחילו לסנן את מי שהיו עד לא מזמן מקורביהם, אלה עברו לרשתות החברתיות. לשקד יש האפליקציה הדרושה ללמוד על הלך הרוח אצלם.
לצד הקריאות הקשות בנוסח "בוגדים" ו"שקרנים", חוזר ועולה בהתייחס לשניים המונח "אידיוטים שימושיים". הרשת הבלתי סלחנית מציירת עבורם את המסלול שסימן השמאל: הורדת נתניהו מהשלטון בידי ממשלת שמאל בראשות ימינה, ומשם הדרך לסירוס הימין כבר בטוחה. ולא, בנט ושקד לא יהיו חלק מהאוטופיה העתידית של מחנה ה"שינוי". אם השניים חושבים שהם חכמים מזה, מיומנים מזה, ואוחזים בכל העוגנים האפשריים למניעת מכה כזו – כדאי שישימו לב לעוד אמירה של יו"ר העבודה באותו כנס עצמו. כשנשאלה על הוויתורים שהיא נדרשת אליהם לטובת חיבור עם ימינה, ענתה מיכאלי: "זו לא הממשלה האידיאלית, אבל זה צעד ראשון בדרך אליה".
