לשיר המפורסם "אומרים ישנה ארץ" קיימות שתי גרסאות מוכרות, אחת של שלמה ארצי ללחן שהוא חיבר ואחת של נעמי שמר ללחן שהיא חיברה. מי שיאזין היטב לשתי הגרסאות ימצא הבדלים די משמעותיים בטקסט, כאשר בכל גרסה קיימים בתים שלא מופיעים בזו השנייה.
למרות שהשיר מספר על ארץ ישראל, הסיפור שלו מתחיל דווקא בחשמלית ("הרכבת הקלה") בברלין של 1923, שם ישב המשורר הגדול שאול טשרניחובסקי (ההוא שמופיע על שטר ה־20 שקלים) וחיבר במוחו לראשונה את מילות השיר.
טשרניחובסקי נולד באוקראינה בשנת 1875 ולמד רפואה בגרמניה בתחילת המאה העשרים. במשך שנים רבות הוא שילב עבודה כרופא בערים שונות באוקראינה יחד עם פעילותו כמשורר עברי, עד שב־1922 רצה לעלות ארצה. לשם כך הוא הגיש בקשות לבתי חולים בארץ ישראל במטרה להתקבל לאחד מהם ולעבוד במקצועו, אך לצערו הגדול בקשותיו לא התקבלו והוא נאלץ לעבור לגרמניה. יום אחד, בעודו נוסע ב"חשמלית", עלו במוחו שורות קשות כנגד ארץ ישראל:
"אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,
אֶרֶץ שְׁכוּרַת שֶׁמֶשׁ…
אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ?
אַיֵּה אוֹתָהּ שֶׁמֶש?"
הוא כותב הרבה מעלות טובות על ארץ ישראל: שהיא מלאה בשמש, שכל מי שנכנס אליה זוכה לקבלת פנים מוארת וחמה ושבה יתקיימו כל התקוות. אך נגד כל אלה מטיח טשרניחובסקי שאלות נוקבות שמביעות פקפוק גדול. איה אותה ארץ? איפה אותה שמש שהבטיחו?
כך נמשך השיר עד לרגע השיא בו שואל המשורר את השאלה הגדולה מכולן:
"כְּבָר עָבַרְנוּ כַמָּה מִדְבָּרִיוֹת וְיַמִּים,
כְּבָר הָלַכְנוּ כַמָּה, כֹּחוֹתֵינוּ תַמִּים.
כֵּיצַד זֶה תָעִינוּ? טֶרֶם הוּנַח לָנוּ?
אוֹתָהּ אֶרֶץ-שֶׁמֶשׁ, אוֹתָהּ לֹא מָצָאנוּ".
כלומר, אם אנחנו הולכים אל הארץ הזאת כבר אלפי שנים, ועברנו הרבה אתגרים ומכשולים, אז איך עוד לא מצאנו אותה? הבית האחרון, בו מופיעה המסקנה הסופית מהשיר, הוא הקשה והנוקב ביותר:
"אוּלַי כְּבָר אֵינֶנָּהּ? וַדַּאי נִטַּל זִיוָהּ!
דָּבָר בִּשְׁבִילֵנוּ אֲדֹנָי לֹא צִוָּה…"
כנראה שאין ארץ מובטחת, אומר טשרניחובסקי, כל הטוב שבה כבר איננו. הקב"ה לא הוריש לנו דבר. את השיר בגרסה הזו הלחין ושר שלמה ארצי ב־1973 כשהוא הופך את הבית האחרון לפזמון חוזר. אך זהו אינו סוף הסיפור.
כמה חודשים אחרי כתיבת השיר המקורי התבקש טשרניחובסקי לנאום בכינוס של תנועת "החלוץ", תנועה ציונית שעסקה בהעלאה לארץ. טשרניחובסקי רצה לקרוא לפני הקהל את "אומרים ישנה ארץ", אך ידע שהשיר המסופק והמייאש עלול לרפות את ידיהם של העוסקים במלאכה הציונית החשובה ועל כן בחר להשמיט את הבתים האחרונים של השיר ולהוסיף שני בתים חדשים. בבתים החדשים מתואר דו שיח בין המשורר המיואש לתנא המפורסם ר' עקיבא:
"שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא! שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי!
אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים? אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?"
עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא, אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי:
"כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים! אַתָּה הַמַּכַּבִּי!"
ר' עקיבא, בנוסף לגדולתו בתורה, ידוע בתור איש אופטימי (כמו שנראה למשל בסיפור על השועל בחורבות המקדש שגרם לר' עקיבא לצחוק) וגם בתור איש מעשים שדוגל בפעולות אקטיביות לשיפור המצב (תמך במרד בר כוכבא), ולכן אין מודל לחיקוי גדול ממנו עבור חברי התנועה הציונית.
בבית החדש שכתב, זווית הראייה של טשרניחובסקי משתנה. הוא בוחר להקשיב לעצותיו של ר' עקיבא ומתמלא באופטימיות. עכשיו אין זמן לשאלות קשות על הארץ, עכשיו זה הזמן לאחריות לאומית ואישית. כולם צריכים לקחת חלק בעשייה הציונית ובמיוחד אתה. אתה המכבי! ואכן, שבע שנים אחר כך שאול טשרניחובסקי הצטרף לתנועת החלוץ ועלה גם הוא לארץ.
את הגרסה המעודכנת והאופטימית של השיר הלחינה ושרה נעמי שמר ב־1979. את הבית הקשה ששלמה ארצי הפך לפזמון, נעמי השמיטה לגמרי.
בפרשה שלנו הולכים 12 המרגלים לתור את הארץ. כולם ראו את אותה הארץ בדיוק. הם ראו ארץ שהיא "זבת חלב ודבש" אך מלאה בעמים חזקים ומפחידים. עשרת המרגלים שחטאו סיפרו לעם את מה שראו, כלומר תיארו את העובדות ולא שיקרו או עיוותו את המציאות. ההבדל בינם לבין יהושע וכלב הוא הגישה. זווית הראייה הפסימית והמיואשת של המרגלים היא זו שגרמה להם לומר: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (במדבר י"ג ל"א). לעומתם כלב האופטימי והמאמין זועק: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". בשביל להוציא את דיבת הארץ רעה, לא צריך לשקר, מספיק רק להתייאש מהמציאות.
ארץ ישראל לא השתנתה בין כתיבת הנוסח הראשון לנוסח השני של "אומרים: ישנה ארץ". רק גישתו של טשרניחובסקי השתנתה (אגב, הבחירה איזה חלקים מהשיר להלחין נובעת גם היא מתפיסה שונה של המציאות הקיימת).
עלינו להמשיך לנהוג כמו יהושע וכלב, טשרניחובסקי ונעמי שמר. לא חייבים לייפות את המציאות, צריך רק לבחור להסתכל עליה בצורה הנכונה.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
