שעות אחר הצהריים של שושן פורים תשע"ו, 24 בפברואר לפני שנתיים, היו המשמעותיות ביותר בעידן נתניהו. נתניהו החדש נולד ברווח שבין ההודעה הראשונה, שגינתה בתוקף את מעשהו של אלאור אזריה, שירה במחבל הפצוע, ובין ההודעה השנייה, המתוקנת, שאחריה כבר הגיעה שיחת הטלפון לאביו צ'רלי. להודעה הראשונה הייתה אחראית הלשכה המסורתית, עם הדובר לתקשורת המיינסטרים; לשנייה – צוות הניו־מדיה.
ומפורים תשע"ו לפסח תשע"ח: הסכם המסתננים שנחתם עם האו"ם היה הבלחה אנלוגית בעולם דיגיטלי. מהצד האחד ראש הלשכה יואב הורביץ וראש המועצה לביטחון לאומי מאיר בן־שבת. מהצד האחר, כרגיל, צוות הדיגיטל. או יותר נכון: עם ישראל באגפו הימני. בשעות הערב נתניהו מצא את עצמו נמחץ בין מחמאות משמאל, אש מהשטח מלמטה, וביקורת קטלנית של בנט וכחלון. הם איבדו זה מכבר את הפחד מנתניהו; את הפחד מהקהל שלו עדיין לא. לכן גיבו אותו בחקירות, מפחד מצביעיהם שהם גם, וקודם כול, תומכיו. ולכן כשזיהו הזדמנות נדירה תפסו אותו באופסייד.
שלושת המשברים החמורים ביותר של נתניהו בכהונתו האחרונה היו פרשת אזריה, פרשת המגנומטרים ופרשת המסתננים. בשלושתם פעל נתניהו נגד ה"בייס" ובהמלצת גורמי המקצוע, ובשלושתם מיהר לתקן עמדות לאחור. אבל פרשת המסתננים גדולה משתי הקודמות. באזריה הסיבוב של ראש הממשלה הסתכם ברטוריקה לא מחייבת, כי הוא לא שופט צבאי. בפרשת המגנומטרים הסיפור הסתיים בפוטו־אופ עם שגרירת ירדן והמאבטח ובעוד כמה הצהרות לא מחייבות על תמיכה בהחזרת אום־אל־פאחם (מה באמת קורה עם זה?).
אבל בפרשת המסתננים נתניהו נאנס לחזור בו ממהלך מדיני משמעותי ומחויב המציאות לשיטתו, כפי שהסביר טוב כל כך במסיבת עיתונאים ארוכה ובסרטון שפרסם ברשתות החברתיות בטרם חזר בו.
המשותף לשלוש הפרשות: הן מעניינות את הציבור הליכודי יותר מאשר את הימין האידיאולוגי הכתום. ציבור מצביעי הבית היהודי, למשל, לא עמד בראש המאבק למען אזריה, ובוודאי לא למען גירוש המסתננים.
בשבועות האחרונים התפרסמו כמה קריאות של בכירי המגזר למען השארת מהגרי העבודה. אבל רוב הציבור הישראלי מתעניין באזריה ובמסתננים יותר מאשר בהתנחלויות, ופוטנציאל הנזק לנתניהו – בהתאמה.
בשבוע שעבר נכתב כאן שיציאה לבחירות על רקע פסקת ההתגברות בנושא המסתננים היא התירוץ המושלם מבחינת נתניהו, אם הוא אכן חפץ בבחירות קרובות.
ובכן, כבר לא ממש: ראש הממשלה יצטרך להתאמץ מאוד כדי להפוך את הכישלון להצלחה אלקטורלית, ואפילו מגן שלטון החוק לעת פנאי, משה כחלון, כבר הבהיר מה שהיה ידוע עוד מאוגוסט: הוא יתמוך בחקיקה שתגביל את ביהמ"ש העליון בפרשה. הליכוד יצטרך למצוא תירוץ אחר.
בלי לנקוט עמדה בנושא המסתננים הסבוך עד בהלה, נתניהו הדגים השבוע מדוע הוא כאן כדי להישאר. משה יעלון היה שר ביטחון פופולרי בימין עד שהתעקש לקחת את הנושא היחידי שבו היה שרוי במחלוקת מהותית עם תומכיו, פרשת אזריה, ולדקור איתו שוב ושוב בעיניהם. זה נגמר מחוץ לקריה ומתחת לאחוז החסימה. נתניהו, לעומתו, לא נוהג להתאהב בטעויות אלקטורליות. הוא מקווה שבוחריו ישכחו עד מהרה את שש השעות הבלתי נשכחות בפסח.
