ב־4 ביוני 1931, לפני תשעים שנה, נקבר בהלוויה המונית בהר הבית האמיר חוסיין בן עלי. בניגוד למה שנהוג אולי לחשוב, דריסת הרגל של הממלכה הירדנית באתר הקדוש – שמדינת ישראל הכירה רשמית בקיומה ובמשמעותה בהסכם השלום עם ירדן בסתיו 1994 – לא החלה ב־19 שנות השלטון הירדני במקום אלא הרבה קודם לכן. זו נובעת כמובן מהעובדה שמייסד שושלת המלוכה הירדנית קבור בהר, אולם בהחלט גם מניסיונותיו בעודו בחייו לאמץ לחיק משפחתו את הר הבית כמעין פרס ניחומים אחרי שהפסיד את עיקר העיקרים – מכה ומדינה.
חוסיין בן עלי, שנולד ב־1853, היה ראש שושלת המלוכה ההאשמית ושימש כאמיר של מכה בין 1908 ל־1917. אז, לקראת תום מלחמת העולם הראשונה, הוא הכריז על עצמו כמלך חיג'אז ומלך כל הערבים. הוא קיווה לקבל את הכרת בריטניה בתמורה למרד שהנהיג נגד האימפריה העות'מאנית. בשנת 1924 הכריז על עצמו כח'ליף. בשנה הזאת גם הובסו כוחותיו במכה על ידי המלך עבד אל־עזיז אל־סעוד. בעקבות התבוסה מסר את תאריו ותפקידיו לבנו הבכור עלי בן חוסיין מחיג'אז, אך גם הלה נאלץ לברוח מפני משפחת סעוד.
בקיץ 1931 מת חוסיין בן עלי כאשר הוא נושא בתואר חסר המשמעות "הח'ליף של רבת־עמון". מהעיר הובאה גופתו לירושלים ונקברה בהלוויה טקסית המונית על הר הבית, באחוזת משפחת אל־עפיפי על יד שער הברזל, סמוך לקברו של המנהיג המוסלמי־הודי מוחמד עלי, שמת כמה חודשים לפני כן. חאג' אמין אל חוסייני ניסה אז לייסד בהר את "חלקת גדולי האומה האסלאמית", ולכן "ייבא" להר לצורכי קבורה ממלכתית גופות מוסלמים בכירים גם ממדינות מרוחקות.
בתהלוכת הלוויה צעדו בניו של חוסיין ובהם האמיר עבדאללה – שכעבור עשרים שנה נרצח בהר – ולצידו המופתי של ירושלים חאג' אמין אל־חוסייני. המופתי אף הוציא מטעמו כרוז שבו ציין כי חוסיין בן עלי תרם את סכום הכסף הגדול ביותר לתיקונו של מסגד אל־אקצה ולכן נקבר לידו.
בתהלוכה השתתפה, אגב, גם משלחת יהודית, שהלכה עד הכניסה להר הבית. בין ראשי הדתות צעד הרב הראשי לארץ־ישראל יעקב מאיר, ובשורת הקונסולים צעדו הקולונל פרדריק קיש, המחנך דוד ילין וגואל האדמות חיים מרגליות קלווריסקי, שנפגשו עם חוסיין בן עלי ברבת־עמון באמצע שנות העשרים. אף שהוזמנו להיכנס עם שאר המלווים להר הבית, המשלחת היהודית לא נכנסה אליו אלא רק למשרדי המועצה המוסלמית העליונה, ושם הביעו ניחומים בשם הסוכנות היהודית והיישוב העברי (דבר, 5.6.1931).
