בעבור מיליוני ישראלים, הקמת הממשלה ה־36 של ישראל לא תהיה רגע שמח. הנאומים יהיו חגיגיים והצילומים יתעדו חיוכים, אך בלב מרבית מצביעי הימין יקנן חשש כבד מפני הבאות. השבעת הממשלה תביא אל קיצן 12 שנות שלטון ימין, אף שבראש הממשלה יעמוד יו"ר מפלגת ימינה. בחלל האוויר מנסרות שאלות כבדות משקל כמו מה יעלה בגורל ההתיישבות, מה יקרה במערכת המשפט וכיצד תתמודד ישראל בהצלחה עם האיום האיראני ועם הממשל הדמוקרטי בארה"ב. התרגלנו לכך שהצירופים "ראש הממשלה" ו"בנימין נתניהו" הם כמעט בגדר מילים נרדפות, וכעת גדול החשש מפני הלא נודע.
אך יותר מכך מדאיגים הדברים שאנחנו כן יודעים: מי הם אנשי השמאל והשמאל הקיצוני שיקימו את הממשלה, אילו תיקים חשובים יימסרו לידיהם וכמה קשים שינויי המדיניות שבוודאות יתרחשו כתוצאה מכך. לכן אך טבעי להתנגד להקמת הממשלה, ולקוות שדבר מה ימנע את השבעתה ברגע האחרון.
אולם אסור לתת לחששות המוצדקים מהקמת ממשלת בנט־לפיד, ולסיבות הטובות להתנגד לה, לסמא את עינינו מלראות את התמונה הרחבה. בשבועות האחרונים השתלטה נימה רואת שחורות על השיח בימין בנוגע לממשלה המוקמת. דיבורים בסגנון "חורבן הבית השלישי" רווחו מאוד בחוגים אלו, שגם כותב השורות הללו נמנה עמם, כאילו עצם קיומה של מדינת ישראל מונח כעת על הכף. חילופי השלטון, הטבעיים במשטר דמוקרטי, תוארו בסדרי גודל של מלחמה או אסון טבע ענק.
התוצאה של העצמת ממדי האירוע היא הקצנה דרמטית של הביטויים המשמשים את אנשי הימין. "שם רשעים ירקב", "שקרן", "רמאי", "חצוף", "אפס" ו"רודף כבוד" הן רק דוגמאות אחדות מארסנל הגידופים שהוטחו בימים האחרונים מצד מחנה הימין כלפי מי שנחשבים לאחראים להקמת הממשלה; שהרי אם אסון נורא כל כך עומד בפתח, כל המילים כשרות כדי לנסות להעביר את רוע הגזירה.
אבל התחושה האסונית והקצנת השיח אינן מחוברות למציאות. הממשלה המיועדת אומנם בעייתית, אך רב המרחק בינה ובין חזונות החורבן שמשמיעים תומכי נתניהו, הפוליטיקאים החרדים וגם חלקים בציונות הדתית. הממשלה שתושבע כנראה ביום ראשון לא תהיה ממשלת ימין, אך גם לא ממשלת שמאל, ודאי לא שמאל מובהק כל עוד העומד בראשה הוא איש ימין. מפלגות הימין בקואליציה יוכלו למנוע נסיגות והתנתקויות, ואפילו הלחץ האמריקני הכבד לא יוכל להחזיר את הגלגל לאחור במפעל ההתיישבות המפואר. במערכת המשפט המצב קשה, אך גם שם לא הכול אבוד כאשר שר המשפטים הוא גדעון סער. במקום להעצים את הפחד ולקרוע את החבל, עדיף להתמקד בלחץ על בנט, סער וחברי מפלגותיהם כדי שיפרעו את השטרות שחתמו ויקיימו את ההבטחות שנתנו לבוחריהם מהימין.
הזדמנות לחרדים
מי שקרא השבוע את העיתונות החרדית היה עשוי להתרשם שהקמת הממשלה החדשה ממיטה על הציבור החרדי סכנה קיומית. הכותבים התחרו זה בזה מי ישמיץ יותר את הקואליציה העתידית ויתאר בצבעים קודרים יותר את הצפוי לעולם התורה ולחרדים. אך בפועל אירועי השבוע הבא דווקא פותחים הזדמנות גדולה לציבור החרדי.
אחת הבעיות של הפוליטיקה החרדית היא חוסר היכולת שלה להגיע לפשרות רשמיות, מעל השולחן, בנושאים שנחשבים לסלע קיומה. התפיסה שבשעת השמד יש למסור את הנפש אפילו על שינוי צבע שרוך הנעל, מקשה מאוד להגיע להסדרה בנושאים שכל אדם בר דעת מבין שאין מנוס מלהסדיר אותם. התוצאה היא שסוגיות כאובות כמו הגיוס, לימודי הליבה והשותפות החרדית בעול המדינה אינן מטופלות זה שנים.
דווקא העובדה שהחרדים נותרו כרגע מחוץ לממשלה, וממילא לא יידרשו "לחתום" על פשרות, עשויה לאפשר להם לפתוח בהידברות כנה. למשל, כהונת ממשלת בנט־לפיד עשויה ליצור עת רצון לגיבוש מודל שירות בר קיימא, שיקח בחשבון הן את מצב הציבור החרדי והן את צורכי המדינה. בעיית לימודי הליבה, ודאי בכיתות היסוד, יכולה אף היא לבוא על תיקונה ולהתקדם דווקא תחת ממשלה כזו. אם החרדים לא ינצלו את ההזדמנות וימשיכו להפטיר כדאשתקד, הם ייאלצו להתמודד לבדם עם הבעיות הללו בהמשך, כשהן כבר יאיימו להתפוצץ.
