נאומו של שר הדתות הנכנס מתן כהנא שלשום (א'), עורר בי תחושות שרציתי לשכוח. הפוזיציה שבה עמד מעל דוכן הכנסת והאופן שבו התנצח עם ח"כ משה גפני שישב במליאה החזירו אותי בבת אחת לשנת 2013: הימים היו ימיה הראשונים של ממשלת נתניהו־לפיד. יאיר (בן טומי) לפיד היה אז חבר כנסת צעיר, סיפור ההצלחה של מערכת הבחירות ההיא, וחלום הבלהות של הציבור החרדי.
אחד משיאי התקופה היה נאום שנשא לפיד מעל בימת הכנסת, במהלכו התעמת עם ח"כ משה גפני והאשים אותו בגירעון החמור שהשאירה הממשלה הקודמת. זה היה נאום אמוציונלי, נוזף ומתנשא. לפיד האשים את הח"כים החרדים שלא היו "החברים הכי זולים בממשלה הזאת". בהמשך הזכיר את הנושא שעליו רכב לכנסת, "השוויון בנטל", והבטיח שהמדינה לא תכיל עוד משתמטים ושבקרוב "יגיעו הרבה מתגייסים חדשים הישר מהחצר האחורית שלך". לקראת סוף הנאום התריס כלפי גפני: "המדינה סיימה לקבל מכבודו הוראות. בגלל זה אתה כבר לא יו"ר ועדת הכספים".
כהונת לפיד במשרד האוצר הפכה את הציבור החרדי לחבוט, חבול ושנוא. במהלכה דווקא הואט תהליך ההשתלבות של החרדים בחיי המדינה. השפה הארסית גרמה לנזק ממשי. היא החזירה את מי שהיו מעוניינים להתגייס, לצאת לאקדמיה או לשוק העבודה – אל תוך חומות השטעטעל. המצב התאזן מאז מעברו של לפיד לספסלי האופוזיציה, והגרפים המעידים על השתלבות הציבור החרדי – בעבודה, בצבא ובאקדמיה – מופנים כיום שוב כלפי מעלה.
בשמונה השנים שחלפו לפיד עבר שינוי. לא במובן המהותי, שכן הוא לא שינה פסיק ממשנתו, אבל הוא למד לאמן את שרירי הלסת ולשתוק. הוא למד שבפוליטיקה, כמו בחיים, צריך לדעת לא רק לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון, אלא גם מתי לא לומר כלום.
לפיד של השנתיים האחרונות ממעט להתראיין ולנאום, וראו זה פלא – זה עובד לו. אפילו על זכותו לנאום שלשום בטקס השבעת הממשלה הוא ויתר. כך גם על זמן המסך שקיבל עם תחילתה של ישיבת הממשלה החגיגית והראשונה. אין ספק שהוא מתאמץ לדבר כמה שפחות. כוחו בשתיקתו.
אבל לשם ההשוואה, השר הטרי מתן כהנא עוד לא למד את השיעור הזה. הוא נאם ביום ראשון בערב בארסיות ובלהט שמזכירים את נאום השטנה של לפיד. הוא הגיע עם בטן מלאה אחרי הביקורת שהטיחו הח"כים החרדים בחברי מפלגתו. "מתי אתה שכבת במארב בגשם, בקור אימים, והתפללת תפילת שמונה עשרה בשכיבה. זה קרה לך פעם?", הטיח בכעס. "מתי אתה, חבר הכנסת גפני, לבשת ציצית באימונים מפרכים כשזה היה הדבר הכי לא נוח בעולם – עשית את זה פעם?! אתה והחברים שלך… מתי אתה ודרעי התפללתם לאלוקים לפני שיצאתם לקרב?". לסיום קינח כהנא עם הקלף המכונה "מי אתה בכלל", כשתקף: "מי אתם בכלל שתבקרו אותנו על קידוש השם. מי אתם שתלמדו אותנו יראת שמיים?".
ח"כ גפני ישב וספג את דבריו של כהנא ברוגע. היה אפשר לראות את גלגלי המוח שלו זזים ומפנימים שכמו אז גם היום, ההתקפות האלו רק יועילו לו בטווח הארוך.
אם ירצה לחולל שינויים מהותיים בחברה החרדית, שר הדתות החדש צריך ללמוד מטעויותיו של לפיד. בשונה מהאחרון, אני מאמינה שלכהנא דווקא כן אכפת מהציבור החרדי. אם ברצונו לנצל את חלון ההזדמנויות לשינוי בתחום יחסי החרדים והמדינה הוא יהיה מוכרח לדבר אליהם באופן מכבד ולא מתלהם. אם לשפוט על פי הסיפתח של דבריו, הוא עוד רחוק משם.
