הצדיק החולם: מגע מתחדש עם שפת החלום

חסידים מוסיפים לברכת לילה טוב את הביטוי "חסידישע חלוימעס" – חלומות חסידיים. אכן לחולמים ולחלומות יש מקום נכבד בהגות ובסיפורת החסידית, אלא שהיכרות עם תכני חלומותיהם של מחוללי החסידות מלמדת שזו ברכה תמוהה משהו; דומה כי החלום החסידי לאו דווקא מזכה בשינה מתוקה, אלא בעיקר בהזדמנות לפעילות רוחנית אינטנסיבית אותה מאפשרת החלימה. הרושם הזה מקבל משנה תוקף בחלומותיו של ר' נחמן מברסלב. אלה טעונים דימויים מופלאים והתרחשויות סוערות, צוללים אל מעמקי התהום, עולים לגבהים, ואף נחבטים אל מכאובי הקיום האנושי בסיוטים רדופי אימה המצליחים להתהפך תוך כדי החלום עצמו אל מוצא של גאולה.

ר' נחמן שיתף את סביבתו בחלומותיו, וכך מופיעים כמה וכמה מהם כמסופרים בגוף ראשון בספר חיי מוהר"ן. לעתים לא ברור לר' נתן – תלמידו הכותב מפיו – האם מדובר בחלום או במעין חזיון בהקיץ, כמו התרחשות פלאית הנרקמת סביב כיסא שנבנה עבורו במציאות עליה "סיפר שראה זאת במראה או בחלום". מתוך רמיזות שנותן ר' נחמן עצמו ניתן להניח שגם בסיפורים ובתורות משוקעים רשמים של חלומות נוספים. בפרט בסיפורים המתרחשים בגבול הדמדומים שבין הריאליה למופלא כמו "מעשה מאורח" או "מעשה מלחם" שבהם מטושטשת זהותו של גיבור החלום-הסיפור, אך ניתן להסיק כי מדובר בר' נחמן עצמו אשר איננו שומר את חלומותיו לעצמו, אלא מתייחס אליהם כאל נביעה שראוי לדלות ולהשקות ממנה לרבים. כך אף אמר במפורש לגבי אחד מחלומותיו "אספר לכם מה שראיתי ותספרו לבניכם".

ר' נחמן כחולם צלול

מדוע מספר לנו ר' נחמן את חלומותיו?

לאה מוריס מראה כי כאשר מופיעים חלומות אצל גיבורי סיפורי המעשיות של ר' נחמן, תפקידם לעורר תפנית במסלול חייו של החולם.  כך למשל ב"מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו" מוביל חלומו של הגיבור את הסיפור כולו אל מעמקי היער, ורק שם, מחוץ לציוויליזציה, או אפשר, במעמקי הלא-מודע, מתאפשר ההיפוך בינו לבין בן השפחה ומתחילה התמורה באישיותו של בן המלך האמיתי. אם כן, התפקיד שממלא החלום בסיפור, מקביל לתפקיד שממלאים סיפורי המעשיות בתפיסתו של ר' נחמן.

אולם מפתיע לגלות שאת התפנית שמחוללים הסיפורים מתאר ר' נחמן דווקא כהתעוררות משינה: "העולם אומרים שסיפורי מעשיות מסוגל לשינה ואני אמרתי שעל ידי סיפורי מעשיות מעוררים בני אדם משנתם". ייתכן וטמונה במשפט זה גם הערה משמעותית לגבי החלום. ישנם חלומות המסוגלים להעיר את התודעה. "יש בני אדם שישנים את ימיהם […] וצריך לעוררו משנתו, להראות לו פניו […] כי השכל הוא הפנים, וצריכין להלביש לו את הפנים בסיפורי מעשיות". יש ערות של "תודעה ישנה" ויש חלימה של תודעה ערה.

תיאור פרדוקסלי זה של החלום כמעורר מזכיר את המושג "חלימה צלולה". זוהי חלימה שבה החולם מודע לכך שהוא שרוי בחלום, ומתוך כך מתקיימת אפשרות לניווט מסוים של החלום, כמפגש שבין המודע ללא מודע. בחלומותיו האישיים מאד של ר' נחמן קיימים מוטיבים המהלכים על הקו הדק שבין תודעה ישנה לערה: הפירוש לחלום מופיע בתוך החלום עצמו ומגולמת בזקנו של זקן פלאי, וההיזכרות בסיפור תוך כדי החלום מובילה למוצא מן הסיוט, ומהפכת מעוון למחילה. נראה כי ר' נחמן חווה את החלומות ככאלה המסוגלים לחולל תמורה של מעבר מ"תודעה ישנה" ל"תודעה ערה" בחיי החולם, אך גם בקרב השומע, ועל כן הוא מספר לנו את חלומותיו ממש כפי שהוא מספר לנו את סיפוריו.

יצירה משותפת

על גבי הבנה זו נוכל להניח מוטיבציה נוספת: ר' נחמן מספר את חלומותיו מפני שככל אדם שרוחו נפעמת מחלומותיו המסתוריים, הוא מבקש מן השומעים עזרה בפתרונם. כך למשל מופיע בחיי מוהר"ן חלום שארע כשנה לפני מותו "שסיפר לנו שחלם לו, ואינו יודע מה הפירוש". החלום אינו מתפרש ע"י ר' נתן אלא מונח כפי שסופר, ואפשר מפנה אלינו את החידה הסתומה. במסכת ברכות קובעים חכמים כי "חלום שלא התפרש כאגרת שלא נקראה". בדרשה לחנוכה הרב שג"ר מהלך בין הרוחות המנשבות בדפי החלומות שבמסכת ברכות, ומראה כי חכמים שונים תפסו את החלום באופנים שונים, חלקם, בדומה לפרויד, כדיאגנוזה על מצבו של החולם "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו". אחרים, בדומה ליונג, כנושא מוטיב של פרוגנוזה הנובעת מן המעמקים "חלום אחד משישים מנבואה". כך האיגרת יכולה להישלח מנבכי מאווייו הסבוכים של האדם, אך בו זמנית ממקור גבוה יותר. את קביעתם של חכמים כי "כל החלומות הולכין אחר הפה" הוא מסביר על ידי תפיסת החלום כיצירה מתמשכת הנוצרת בין החולם לשומעיו "החלום, כמו עולמו הנפשי הפנימי של האדם, נושא את משמעויותיו בחובו ופרשנותו היא חלק ממשמעותו, ובכך הוא אכן יוצר את עצמו". כיוון זה הולם את דבריו של ר' אפריים מסדילקאב, נכד הבעש"ט ודודו של ר' נחמן המסביר כי החלום נוגע גם לשומעיו: "שעניין החלום שייך גם כן להמיטיבין. שאותן שמיטיבין להחולם יש להם צד נגיעה בהחלום. נמצא יש הרבה פתרונים בחלום אחד". אם כן, האיגרת מיועדת אל החולם, אך גם אל שומעי-פותרי-מיטיבי החלום ההופכים לנמענים שותפים. אם נרצה, חלומותיו של ר' נחמן ממשיכים להיווצר ולהתרחש באשר הם "נפתחים" על ידינו.

ההיינו או חלמנו חלום

מזה כשנה וחצי שאנחנו שרויים במציאות שנדמית לנו כמשהו שבין הזייה למציאות בלתי מפוענחת. תכיפותם של אירועים שונים ומשתנים ערערו שוב ושוב את שגרת חיינו כמו גם את תפיסות המציאות שלנו. בכך אמנם נשמטו האחיזות שלנו בסדר המוכר, אך יתכן וגם נפתחו בעבורנו אופקים של תיקון וריפוי. סדרי העדיפויות, מערכות היחסים, תודעת המקום והזמן, כל אלה חוו טלטלות שמזמינות התבוננות אל מה שהתגלה מתוך הסדקים. ניסיונות השיבה המואצת לשגרה עלולים להדחיק ו"להרדים" גם אוצרות שצפו ועלו מן הכאוס. דווקא בזמן המעבר הזה למפגש עם החלום יש פוטנציאל להנהיר ולהעשיר את החיים שלנו מן המעמקים. האותיות ח' ל' ומ' מהוות אולי את מפגש האותיות הקסום והיצירתי ביותר בשפה העברית: המחלה והמלחמה אותן פגשנו זה מכבר, נושאות בתוכן גם את הפוטנציה המתהפכת להחלמה ולהלחמה, וכך גם את החמלה והמחילה…

נראה כי החלימה היא המעבדה שבתוכה מתרחשת אלכימיית ההתמרה והריפוי, כיון שהיא נושאת בתוכה את עצם אמנות הפירוק והבנייה מחדש של אותו שורש מציאות לכדי אינסוף מופעים שונים ומופלאים של קליידוסקופ החיים. המוכנות להרפות מן התודעה ה"יודעת כל" אל שפת החלום היא אכן שמיטה של האחיזה במוכר ובישן, אך בכוחה לעורר סודות עתיקים-חדשים העשויים להתגלות מתוך הסתר הפנים. הרב שג"ר תיאר את צדיקותו של יוסף בעצם היותו חולם הבא במגע עם משאביו הנסתרים והמפכים של הקיום. "החלומות הגדולים יסוד העולם הם", כתב הרב קוק. במובן הזה, מפגש עם ר' נחמן מברסלב כצדיק-חולם הוא הזמנה מתבקשת למגע מתחדש עם שפת החלום, ואף ליצירת חלום משותף שבו מורכבויות חיינו מתהפכים ליסודות של גאולה.

במוצ"ש הקרוב, ט' בתמוז 19.6, בשעה 22:00 יתקיים במרכז האמנים החדש של תקוע מופע רב תחומי- חלוימעס – שיטוט לילי בחלומות ר' נחמן מברסלב. המופע יועבר בשידור חי בעמוד הפייסבוק ובאתר מקור ראשון.

* כרטיסים אחרונים לרכישה – "תקוע לייב" באתר התיירות של גוש עציון