"אומייגאד! יש נגיף קורונה נשימתי חדש שמתפשט בין אנשים בווהאן, סין! מה עושים? אה, אתם יודעים את מי אנחנו יכולים לשאול? את מעבדת נגיפי הקורונה הנשימתיים החדשים בווהאן, סין! למחלה יש בדיוק את אותו השם של המעבדה! זה לא קצת מוזר מדי?"
יש סיכוי שהנגיף נוצר במעבדה. יש חקירה. אם היו ראיות אשמח לשמוע אותן. אני פשוט לא יודע.
"חכה שנייה. שאלו את המדענים: 'אתם עובדים במעבדת נגיפי הקורונה הנשימתיים בווהאן. איך דבר כזה היה יכול לקרות?!'
והם עונים: 'הממ, לא יודעים, אולי פנגולין נישק צב?'"
חכה רגע, חכה רגע, חכה רגע.
"לא! לא! אם מסתכלים על השם של המעבדה! אם מסתכלים… 'תראה לי את הכרטיס ביקור שלך! הממ, אתה עובד במעבדת הקורונה בווהאן. זה מוזר, כי בדיוק יש נגיף קורונה שמתפשט בווהאן! איך זה קרה?'
[והם עונים]: 'הממ, אולי… אולי עטלף התנגש בישבן של תרנגול הודו, ואז הוא התעטש לתוך הצ'ילי שלי, ועכשיו לכולנו יש קורונה?'"
חכה, חכה, בבקשה בחייאת ג'ון חכה.
"לא! רגע! עוד דוגמה! אומייגאד! יש התפרצות של טוב שוקולדי סמוך לעיירה הרשי בפנסילבניה. מה אתם חושבים שקרה?
'הממ, לא יודעים, אולי את חפירה התאהב בפול קקאו?'
או שאולי זה בגלל מפעל השוקולד המ****ין של הרשי!"
הציטוטים המובאים לעיל אינם מתוך מערכון פוליטי. הם קטע קטן שלקוח מתוך ריאיון שהסעיר את ארה"ב ואולי הביא לסוף של אחד מגיבורי התרבות הליברליים של העידן הזה.
לכבוד חזרתה לאולפן של תוכנית הערב הפופולרית ה"לייט שואו עם סטיבן קולבר" אחרי שנה של שידור מרחוק, החליט המנחה להזמין כאורח ראשון את חברו הוותיק: ג'ון סטיוארט. המגיש האמריקני בנה את המותג שלו במשך 16 שנים כמנחה של "הדיילי שואו", התוכנית ששידרה אקטואליה עם חיוך, והגישה על מגש של כסף את כל החדשות שהאדם הליברלי הממוצע רצה לצרוך תוך שהיא מבהירה בקריצה מהי העמדה הנכונה בכל סיפור, ומבהירה שבעצם כל מי שלא חושב כמוה הוא פשוט כסיל.
קולבר, תלמיד-חבר של סטיוארט, רץ עם הקונספט הזה בתוכנית מצליחה משלו והפך בזכות זה לתוכנית הלייט-נייט הפופולרית ביותר בארה"ב. במשך ארבע שנות טראמפ הוא בנה לעצמו מוניטין של אדם שתומך בכל מה שחשוב ונכון, נגד הימין המרושע שזומם להחריב את העולם. הצחוק הוחלף במחיאות כפיים והקריצות הוחלפו בגלגולי עיניים צדקניים.
השנים של טראמפ הן בדיוק הזמן בו נעלם סטיוארט מהזירה התקשורתית, וחזרתו הייתה אמורה להיות רגע מרגש עד כדי דתי עבור האמריקני הפרוגרסיבי הממוצע. אבל מהר מאוד התבררה הבעיה: אחרי החיבוקים והכול, סטיוארט החל לשטוח בפני חברו הטוב תאוריה שעד לפני מספר שבועות נחשבה לפייק-ניוז גזעני ותעמולה טראמפיסטית: שנגיף הקורונה דלף ממעבדת נגיפי הקורונה בווהאן.
במשך יותר משש דקות, סטיוארט פשוט לא הפסיק לדבר על זה. בהתחלה, היה ברור שאף אחד לא בטוח אם הוא רציני. המבט על הפנים של קולבר עבר משעשוע, להפתעה, לזעזוע, וחוזר חלילה. בשלב מסוים הוא השווה אותו לרון ג'ונסון, סנאטור רפובליקני שנוא השמאל שהפיץ כמה קונספירציות נגיפיות. הקהל, גדוש במאמינים פרוגרסיביים אדוקים, היה מבולבל. מצד אחד מולם יושב ומדבר (ובשלב מסוים, עומד וצועק) אדם שהוא אגדה. ברור שהוא לא איבד אפילו טיפה מההומור שלו, וגם לא מהרטוריקה המושחזת. מצד שני, הוא מעז להפיץ פרופגנדה של הימין הפשיסטי!
זה המשיך. סטיוארט התנהג כמו אדם שהגיע לאירוע משפחתי אחרי כמה שנים של ניתוק ובתמימות התחיל לספר בדיוק את הבדיחות שיפגעו בבן דוד שהתברר שיש לו בעיה, או באחיין שהספיק להפוך לרגיש בזמן שחלף. עוד לא נגמרה התוכנית וכבר רצו כותרות בגופי התקשורת, קטנים כגדולים. פרוגרסיבים שעד לפני דקה העריצו אותו דרשו לצנזר את סטיוארט, לאסור על שובו למרחב הציבורי, או לכל הפחות להתעלם ממנו לחלוטין. שמרנים שתעבו אותו ברמ"ח איבריהם קיבלו אותו כגיבור, חגגו עם כותרות ראשיות, והפיצו את הסרטונים לכל עבר.
בסוף, האקדח שסטיוארט הרבה להשתמש בו במערכה הראשונה כוון בחזרה אליו במערכה השלישית. האדם שקטל פוליטיקאים ואנשי ציבור בהנאה וחיוך במשך עשור וחצי גילה שהניסויים הקטנים שביצע במעבדה התקשורתית שלו הולידו נגיף אכזרי במיוחד – והוא לא בא מחוסן.
