"לליכודניקים נמאס מהמתנחלים", הודיע בעמודי הדעות של "הארץ" לפני שבוע חבר מרכז הליכוד מוטי אוחנה, והאשים את תושבי ההתנחלויות בהפלת שלטון נתניהו. כצפוי, בתקשורת "עפו" על המאמר הזה, אשר ביקש לתקוע טריז בין מתיישבי יהודה ושומרון ובין הרחוב הליכודי. "סחבנו את המתנחלים על הגב שלנו… בנינו להם מוסדות, התנחלויות, רשתות חינוך, ישיבות הסדר, גרעינים תורניים, בנינו להם מעבר לקו הירוק מדינת רווחה, על חשבון מעוזי הליכוד, הכנסנו אותם ללב השלטון", התפייט אוחנה.
תכף נדבר על המהות, אבל בואו נצלול תחילה למספרים.
הישראלים הגרים ביהודה ושומרון מתחלקים לשלוש אוכלוסיות: שליש חילוני־מסורתי, שליש חרדי ושליש ציוני־דתי. ניתוח קצר של התפלגות תוצאות הבחירות לכנסת ה־24 ביהודה ושומרון מניב את התוצאות הבאות: מפלגת ימינה הגיעה למקום רביעי, הרחק אחרי הציונות הדתית, הליכוד ויהדות התורה. בבחירות שלפני כן, הליכוד בכלל הגיע למקום הראשון.
נעשה את זה עוד יותר פשוט: בבחירות מרץ 2021, פחות מ־14 אחוזים מקולות המתיישבים ניתנו למפלגת ימינה. מפלגות האופוזיציה של היום – הליכוד, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית – קיבלו יחד כ־70 אחוזים מקולות הבוחרים ברחבי יו"ש. בקיצור, בניגוד לטענת אוחנה, המתנחלים לא הצביעו כאיש אחד לבנט ולכן אין להאשים אותם בהפלת שלטון הימין.
אגב, מוטי אוחנה היה חבר המרכז היחיד שהצביע בזמנו נגד החלת הריבונות ביהודה ושומרון. צירוף מקרים?
לאחר ששמנו את העובדות על השולחן, הבה נעסוק במהות: הליכודניקים – בהכללה – הם התומכים הגדולים ביותר והרבים ביותר של תנועת ההתיישבות. לא בשל קרבה מגזרית, במקרה שלהם, אלא מפני שהם אוהבים את הארץ הזאת עד אין קץ, ורואים בנוכחות היהודית ביו"ש לא רק מגן ביטחוני אלא התגשמות החלום הציוני.
הם אומנם לא מדברים במונחים של הרב צבי יהודה קוק, ואינם בקיאים בהבחנות בין ישיבות הקו לישיבת מרכז הרב. סוגיית פינויו של חאן אל־אחמר אינה מבחן המדיניות מספר אחת מבחינתם. אבל הם ינקו את אהבת העם, התורה והארץ מסביהם וסבתותיהם. המשולש הקדוש טבוע בדי־אן־איי שלהם. בעיניי, זה עמוק מכל אידאולוגיה.
אז נכון, חלקם מעולם לא ביקרו ביישוב מעבר לקו הירוק; כמובן לא מסיבות אידאולוגיות, אלא מתוך חשש או חוסר היכרות. אבל מבטי ההערצה שהם נותנים בנו כאשר הם מגלים שאנחנו גרים שם, בחבל הארץ החשוב להם כל כך, את המבטים האלה קשה לשכוח. "תגידי, לא מסוכן שם? תאמיני לי, אני מעריץ אתכם. בלעדיכם היינו נמחקים": מי מהמתיישבים לא שמע משפט כזה לפחות פעם בחיים?
אוחנה גם מצר על כך שהימין המתנחלי מכתיב את הנרטיב הימני בליכוד. ובכן, צר לי אבל יש פה שתי טעויות. הראשונה היא שהליכוד הוא הבונה הגדול ביותר של ההתנחלויות, ביודעין ובשמחה. איש אינו כופה על חברי הכנסת של התנועה להתייצב פעם אחר פעם לימין המתיישבים. הם עושים זאת בלב פתוח ובנפש חפצה. די במבט קטן על פיתוח הכבישים והתשתיות ביו"ש, על הבנייה האדירה – אמת, לא אדירה מספיק – ועל המספרים בעשור האחרון, כדי להוכיח ששלטון הליכוד הוא הכוח המניע את גלגל ההתיישבות.
הטעות השנייה היא באי קבלת המנגנון הדמוקרטי של הליכוד. פעם אחר פעם חברי הליכוד בוחרים בפריימריז את הנציגים שלהם לכנסת; ופעם אחר פעם רובם המוחלט של הנציגים תומכים בהתיישבות ושמחים בכך. הברית הזאת כאן כדי להישאר.
הניסיון לנתק בין שני הציבורים לא יצלח. אריאל שרון ניסה זאת ב־2005, במשאל ההתנתקות, וקיבל כתף קרה, על אף האהדה העצומה אליו ולמרות הנטייה המסורתית של הליכודניקים לא ללכת נגד המנהיג. כי ארץ ישראל היא מעבר לכל שיקול אחר. הליכוד הוא בית עבורנו, המתיישבים. בית חם ואוהב. בית תומך ומלוכד.
איך אמרה ח"כ גלית דיסטל־אטבריאן השבוע, מול תמונתם של שלמה קרעי מהליכוד ובצלאל סמוטריץ' מהציונות הדתית רוקדים יחד עם דגלי ישראל במצעד הדגלים? "הבטתי בשניהם בעיצומו של פיזוז, והבנתי שהכיפות הסרוגות והליכודניקים המסורתיים יהיו בסדר".
אנחנו נהיה בסדר.
ללי דרעי היא תושבת עלי ופעילת ליכוד
