ביום הקמתו ההיסטורית של עמוד הדיגיטל במגזין מוצש, התפתח דיון סוער בין חברי צוות המדור באשר לדיוקנאות שראוי לתלות במשרדים הטריים. איזה סטיב צריך לעלות על הקיר, ג'ובס או ווזניאק? האם מקים Valve גייב ניוול ראוי לתהילה על תרומתו הנצחית למשחקים, או שמא סירובו להפיק את Half Life 3 פגע במורשת העשירה? אולם בשעה שההתלבטויות על אופי קיר התהילה נמשכו, היה ברור לכול דיוקנו של מי יוצב במרכז: שר הדיגיטל, דוד "דודי" אמסלם.
מה יכול להיות טבעי יותר מזה? האדם שהופקדו בידו המפתחות להתנהלותה האינטרנטית של מדינת ישראל. האדם שבתפקידו נושא בגאווה את נס הקדמה, המחשוב, הרשתות החברתיות. האדם שברמ"ח איבריו ובשס"ה גידיו, בדיבורו ובהתנהלותו, זועק: "דיגיטל".
אפשר לומר שמדור דיגיטל הוקם בהשראתו של דודי אמסלם. קריאת "הטובים לטיקטוק", הדרישה להקים מחלקה ייעודית לעיבוד משחקי אקסבוקס ופלייסטיישן ל־PC, העבודה הבלתי נגמרת, בקיץ ובחורף, לילות כימים, למען שיפור החוויה האינטרנטית של כל אזרחית ואזרח. אדם שפועל בכזו נחרצות למען הבטחת עתידה הדיגיטלי של מדינת ישראל, לא היה יכול שלא ליצור פרץ של אנרגיה שיסחף אחריו אחרים להתעסקות בתחום הקריטי. המשרד שנפתח ב־2020 לקול הזעקה "איך לא היה קיים משרד כזה קודם!" גרר אחריו את הקמת המדור במוצש, לקול קריאות תדהמה דומות.
אם יש אדם שאיכשהו עדיין אינו מודע לפועלו הענף של המשרד הזה במהלך השנה האחרונה, די לו לחפש בגוגל "משרד הדיגיטל" ולהיכנס לאתר הממשלתי, פארק שעשועים מקוון ששם בכיסו הקטן את החוויות האינטרנטיות האחרות שקיימות ברשת. מה יהיה גורלה של יצירת האמנות הזו ביום שאחרי? האם, כמו ארון הברית ב"שודדי התיבה האבודה", הוא ייארז בארגז וייקבר במרתף סודי – עוד חפץ שערכו לא יסולא בפז, שלעולם לא נזכה לראותו שוב?
כי אכן, עכשיו זה נגמר. בהחלטה תמוהה ביותר, יש שיאמרו אף זדונית, החליטו מקימי ממשלתנו הטרייה לא רק להשליך מתפקידו את אותו גיבור דיגיטל אגדי דודי אמסלם, אלא להגדיל לעשות ולהשמיד כליל את המשרד הקריטי שבנה בשתי ידיו. כשפורסמו ההכרזות הסופיות על מינויים ותפקידים בממשלה החדשה, הבינו סוף־סוף במדור מדוע היו מי שהחליטו לכנות את הממשלה הזו "ממשלת שמד". היש צעד גרוטסקי ולא מובן יותר מסגירת משרד הדיגיטל של דודי אמסלם? המילים הללו נכתבות לפני יומו האחרון של הטיטאן היווני הזה, וכלל לא ברור כיצד השמש תזרח ביום שאחריו. מלחמת האלים הגיעה, האולימפיאנים ניצחו. אך במקרה הזה אנחנו אפילו לא מקבלים זאוס חדש שיתיישב על כס הכבוד. רק חושך ואבדון.
איככה נוכל להמשיך? מי יכוון את תנועת הדיגיטל עכשיו? איך אפשר בכלל להמשיך לכתוב על נושא כה גורלי עת השר הממונה עליו מושלך הצידה ומשרדו נסגר בבוז? השאלות הללו נלחשות בצער במשרדי המדור, ואין משיב עליהן.
"הו קפטן, מיי קפטן!" כתב וולט ויטמן על אברהם לינקולן עם פרסום השמועה המרה על הירצחו בידי בן עוולה דרומי בתום מלחמת האזרחים האמריקנית. אולם נראה שבעיני רוחו ראה ויטמן את הרגעים הכואבים הללו, וכיוון את המילים הנצחיות של שירו גם אלינו.
"הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה
אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך.
זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל".במשרד התקשורת ננוחם.
