השאלה היחידה שמונחת כרגע לפתחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בכל הנוגע למשבר דרום תל־אביב היא לא כיצד לפתור את הבעיה, אלא אם לפתור את הבעיה. השבוע נוכחנו לדעת שנתניהו אכן עשה מאמצים ניכרים לחלץ את תושבי השכונות ממצוקתם. הוא שלח אנשי מקצוע (ראש המועצה לביטחון לאומי מאיר בן־שבת וראש הסגל בלשכתו, יואב הורוביץ) לנהל משא ומתן עם נציבות הפליטים של האו"ם. הם חזרו עם הסכם: למעלה מ־16 אלף אריתראים וסודנים שמתגוררים כיום בנווה־שאנן והסביבה יועלו על מטוסים ויורחקו מכאן. זה מספר גבוה יותר ממספרם של המהגרים שהיו מורחקים (כ־14 אלף במקרה הטוב) אילו יצא אל הפועל "הסדר המדינה השלישית" שקרס, כך הקפיד לציין נתניהו במסיבת העיתונאים שבה הציג את המתווה.
אלא שראש הממשלה נתניהו אולי מעוניין, אבל הפוליטיקאי נתניהו אינו מאפשר לו. מבחינתו, ההסכם עם האו"ם הוא תקלה אחת גדולה. 'בשביל מה אתה צריך את זה?', שאל הפוליטיקאי את ראש הממשלה נתניהו כשהתגובות הנזעמות החלו למלא את עמוד הפייסבוק הפופולרי. מצד אחד, השר נפתלי בנט מתאר אותו כמי שנכנע לשמאל, הפעילה שפי פז מציגה אותו כמי שהפקיר את השכונות ואפילו הפרשן הנאמן שמעון ריקלין מצייץ נגדו. מצד שני, נתניהו לא מרוויח ולו קול בודד מהצד השני של המפה הפוליטית. איש מהשמאלנים אינו מתכוון להצביע לו בעקבות ההסכם. אז מה לעשות? ישאל ראש הממשלה נתניהו, ולפוליטיקאי נתניהו תהיה תשובה מוכנה, חד־משמעית וברורה: להילחם. במי? בבית המשפט שמערים קשיים, בארגוני השמאל שמסייעים למסתננים, וכמובן בתקשורת, שלמלחמה נגדה כבר אין צורך בעילה כלשהי.
ראש הממשלה נתניהו מסתייג מהצעדים האלה. הלוא הוא כבר היה בסיפור הזה של המלחמה בבג"ץ ובארגוני השמאל, ובסיומו נוכח לדעת שזה לא מסייע לפתרון הבעיה. אלא שהפוליטיקאי נתניהו יודע שפתרון הבעיה הוא הבעיה הכי גדולה מבחינתו. נתניהו, מהפריזמה הקרה והצינית, צריך להיראות כמי שלא מתפשר על הוצאת מחצית ממבקשי המקלט. הוא צריך להיראות כמי שנלחם למען גירוש כל האפריקנים עד האחרון שבהם, תוך הצגתו כמנהיג שעושה הכול למען התושבים חרף ידיו הכבולות על ידי שופטים ופעילים חברתיים. עשרות אלפי האפריקנים בדרום תל־אביב מסייעים לו לשמר תדמית של מגן החלשים, אם יעזבו מכאן לקנדה – על מי הוא יגן מפני בג"ץ הרשע?
ולכן, הפוליטיקאי נתניהו ימשיך להעלות לחלל האוויר יוזמות שבינן לבין פתרון משבר הפליטים אין שום קשר, כמו הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת הפעולות של הגוף המושמץ 'הקרן החדשה לישראל'. אותו נתניהו יודע שגם אם תקום ועדה כזו (והיא לא תקום), וגם אם זו תוכיח שהקרן היא שגרמה לרואנדה לסרב לקלוט את מגורשי דרום תלֿֿ־אביב (והיא לא תוכיח) – האפריקנים לא יעזבו את ישראל.
ראש הממשלה נתניהו לא רצה את ההסכם עם האו"ם, אבל הוא הגיע אליו כמוצא אחרון אחרי שכל הניסיונות הקודמים שלו לפתרון כשלו. אין פתרונות אחרים בנמצא, זולת ההסדר שהושג עם נציבות הפליטים. זו לא קביעה של איזה שמאלן סהרורי שמעוניין לבטל את האופי היהודי של מדינת ישראל, אלא אמירה ברורה ופומבית של יושב ראש הקואליציה, חבר הכנסת דוד אמסלם מהליכוד, שאינו חשוד באהדה יתרה למהגרים מאפריקה. בריאיון לרשת ב' השבוע התייחס ח"כ אמסלם – שעסק בנושא כיושב ראש ועדת הפנים של הכנסת – בביטול לאפשרות שמדינה אפריקנית אחרת, שאינה רואנדה, תקלוט מבקשי מקלט מישראל. מתברר שתדמית ליברלית (לאו דווקא כנה) זו סחורה שעדיין יש לה ביקוש בקרב מדינות אפריקה. לפחות שם.
ח"כ אמסלם התייחס בביטול גם לחקיקת חוק עוקף בג"ץ שיחזיר מהדלת האחורית מהלכים שכבר נפסלו על ידי בית המשפט. מדוע? אפשר היה לחשוב שהדרך לכך סלולה בעקבות הדיווחים על אור ירוק שהעניק למהלך השר משה כחלון, שמכהן בממשלה הזו על תקן השר להגנת בית המשפט. אלא שגם כחלון יודע שאין סיכוי שנתניהו עצמו יתמוך בהצעה כזו. הרי חוק עוקף בג"ץ לפתרון משבר דרום תל־אביב עלול להעיר מרבצם את החרדים, שידרשו בתגובה חוק עוקף גם לפתרון משבר הגיוס, וזה כבר מוליך את הקואליציה לבחירות.
ראש הממשלה נתניהו יודע את כל זה. הוא מכיר היטב את המגבלות והאילוצים, ולכן השתמש ביצירתיות וביכולת השכנוע שלו כדי להשיג את הפתרון הטוב ביותר האפשרי, שאותו שיווק לציבור במסיבת עיתונאים חגיגית. ראש הממשלה נתניהו גם יודע – כפי שהסביר ח"כ אמסלם באותו ריאיון – שכל החלטה שלא מתקבלת בעניין רק מחריפה את הבעיה. כלומר, מבססת ואף מרחיבה את הקהילה האפריקנית בדרום תל־אביב, מונעת את פיזורה בשאר הארץ וממשיכה לתדלק את המחלוקת בתוך החברה הישראלית ואת השנאה כלפי הזרים. בניגוד לרצון של ראש הממשלה נתניהו לעצור את כל זה, הפוליטיקאי בנימין נתניהו הבין כנראה שזה בדיוק מה שהוא צריך.
