יהודים הם גומלי חסדים, רחמנים בני רחמנים. אבל הרחמנות של קמפיין "לא תסגיר" ודומיו נגד הרחקת מסתננים הביאה כמעט לאסון. הקמפיין חסר התקדים הזה מנסה להיראות מוסרי, אבל למעשה הוא מדרדר את ישראל מבחינה מוסרית, משתי בחינות. קודם כול, בטשטוש ההבחנה בין פליטים למי שאינם, בין מי שראוי לסיוע למי שפחות. במדינת ישראל אין כמעט מי שמטיפים לנעול את שערינו בפני פליטי חרב. אבל בין עשרות אלפי המסתננים יש מעטים כאלה. רובם הרי אפילו לא טרחו להגיש בקשות מקלט. פליטים הם אנשים שבאים לקבל מקלט עד יעבור זעם וחוזרים למולדתם לאחר מכן; המסתננים באו כדי להישאר. ארגוני הסיוע למסתננים מטיפים לשלבם לצמיתות. חלקם אפילו מנסים להסדיר גיוס אריתראים וסודנים לצה"ל. זו אינה עמדה של סיוע לפליטים: זו עמדה של טשטוש זהותה הדמוגרפית של ישראל.
גם הפרופיל של המסתננים מלמד שאינם פליטים. רובם המכריע הם גברים צעירים בגיל העבודה, בניגוד ברור לפרופיל המצוי בקרב פליטים. וכך למרות כל העובדות והנתונים יש מי שמנסים לשכנע אותנו שמי שנראה כמו מהגר עבודה ועושה קולות של מהגר עבודה הוא כנראה פליט, או ברווז, ושיש לאפשר את ישיבתו בישראל לצמיתות תוך יצירת מיעוט לאומי ישראלי נוסף ובלי לבחון את בקשתו באופן פרטני. הניסיון הזה משחית מבחינה מוסרית: אם כולם פליטים, אז אף אחד לא באמת פליט.
הקמפיין הזה מדרדר אותנו מוסרית גם מבחינת המחיר שהוא יגבה מכולנו. קליטה בלא תנאי של כל מי שאיתרע מזלו ונולד במדינה נכשלת ומבקש לשפר את איכות חייו תביא לשוויון: מדינת ישראל תהפוך להיות אף היא מדינה נכשלת. יש עשרות ומאות מיליוני בני אדם כאלה במרחק הליכה מכאן. התפשרות על אכיפת מדיניות הגירה קפדנית תביא את ישראל, בשלב הראשון, למצב של מדינות באירופה שמוצפות בהגירה ומאבדות את אופיין הלאומי. אחר כך גם תביא לקריסה כלכלית, ובסוף לאנרכיה. תשאלו את אנשי דרום תל־אביב: שם זה קורה כבר. כל מדינה נורמלית מבינה זאת, ושומרת היטב על גבולותיה. גם האמירה "נשאיר את מי שכאן" אינה יכולה להישען על טיעון מוסרי. לכן הקמפיין הזה אינו רק חסר אחריות, הוא גם לא מוסרי.
ההסכם שהוכרז ומיד בוטל היה מפיח רוח בגל הסתננות נוסף. הפער בין החיים במערב לחיים במדינות אפריקה גדול כל כך שצעירים ביבשת ינסו לשפר את איכותם גם במחיר סיכונם. צעירים רבים מפליגים מדי לילה מאפריקה לאירופה בספינות רעועות בתקווה לעתיד טוב יותר. מיליוני אפריקנים ימשיכו לנסות ולשפר את איכות חייהם, ולא יעזרו הגדר שלנו, הפעולות של חיל הים האיטלקי לפגוע בספינות המבריחים, קמפיין הפייסבוק של שבדיה שמנסה לשכנע מהגרים לא להגיע אליה, ושלמונים של האיחוד האירופי לארדואן כדי שיעצור את ההגירה הזאת. גם אנחנו, אפילו אם נקשיח את המדיניות כלפי המסתננים, לא נמנע מהם לצאת מאפריקה.
לא נצליח למנוע מהם לחלום על עתיד טוב יותר, אבל נוכל לשכנע אותם שהעתיד הזה לא יימצא בישראל. נוכל לשכנע שישראל אינה מדינת הגירה שדלתותיה פתוחות בפני כל מי שרוצה לשפר את איכות חייו, ולכן עדיף להם לפתוח דף חדש במקום אחר. עד עכשיו זה עבד. אף שמעולם לא התבצעה הרחקה כפויה ולא גורשו מי שהוכרו כמבקשי מקלט ונמצאים כאן עד יעבור זעם, למעלה מ־20 אלף מסתננים כבר עזבו בשנים האחרונות. אם הממשלה תהיה נחושה ותאכוף את החוק, המספרים האלה ילכו ויגדלו.
