נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי נבחר לפני כמה ימים לכהונה נוספת של ארבע שנים. יש להניח אפוא כי היציבות ביחסי מצרים עם ישראל תישמר, לפחות בפרמטרים הנוכחיים, וכי סיסי ימשיך בביצוע רפורמות האמורות לייצב ולקדם את הכלכלה המצרית, עניין שהוא אינטרס ישראלי מובהק.
נכון להיום, בהסתמך על פרסום בניו־יורק טיימס, שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה ביטחוני על רקע מאבקה של מצרים בארגוני הטרור בסיני, שחיסולם חיוני גם לישראל. גורם חשוב נוסף הוא זהות האינטרסים שנוצרה בין ישראל למדינות הסוניות – סעודיה, מדינות המפרץ ומצרים – מול האיום האיראני. מאידך גיסא, שיתוף הפעולה בין שתי המדינות עדיין מוגבל לקשרים בין הממשלות, ואין בינתיים סימנים למהלכים שיובילו למה שהמצרים מכנים "נורמליזציה".
במערב חוזרים ומדגישים כי מערכת הבחירות של סיסי לא הייתה דמוקרטית, וכי הוא מנע באמצעים כוחניים ממתחרים פוטנציאליים להציג את מועמדותם. עם זאת, ספק רב אם מועמדים כאלה היו יכולים לשנות את התוצאה. נראה כי ניצחונו של סיסי היה מובטח בכל מקרה. סיסי מעולם לא הבטיח דמוקרטיה, ומצרים אף פעם לא הייתה בעלת דמוקרטיה מערבית. זוהי מדינה שחוקיה נסמכים על השריעה מזה 1400 שנים. מראשית שלטונו במצרים, לאחר שסייע לעם המצרי להדיח מכס הנשיאות את איש האחים המוסלמים מוחמד מורסי, התחייב סיסי לשפר באופן מהותי את הכלכלה המצרית ולהכניסה למסלול של צמיחה בת־קיימא. זו מטרתו העיקרית, ואותה הוא מקדם בצורה מוצלחת ביותר.
כאן ההבדל הגדול בינו ובין קודמו חוסני מובארק. העיקרון המוביל של מובארק היה לשמור על היציבות ולא להיכנס לשום הרפתקה. הוא אכן שמר על השלום עם ישראל, אך לא נאבק בארגוני הטרור האסלאמיים שהתגבשו בסיני בתחילת שנות התשעים. הוא טען כי "מאחר שהם נאבקים בישראל אין זה מתפקידו להגן על גבולה של ישראל", ולא שעה לאזהרותיה כי הטרור יפגע בעיקר במצרים. גם בנושא הכלכלי הוא סירב להצעת קרן המטבע הבינלאומית לקבל הלוואה בתנאי שיפעל לרפורמות כלכליות, "מאחר שתהיה זו פגיעה בכבודה של מצרים". רק בשלהי שלטונו נאות לבצע כמה רפורמות, אך זה כבר היה מאוחר מדי. העם המצרי התקומם והשאר ידוע.
סיסי, לעומתו, איננו מהסס להיכנס לעובי הקורה. כתוצאה ממדיניות עקבית של השקעות נרחבות בתוכניות־ענק של בניית תשתיות ושיפורן, צמחה הכלכלה המצרית בשנתיים האחרונות בממוצע של כ־4 אחוזים, והצפי כי מגמה זו תימשך בשנים הקרובות בקצב מהיר יותר. על רקע זה העניקה קרן המטבע למצרים בנובמבר 2016 הלוואה של 12 מיליארד דולר בריבית נמוכה, שהעברתה ההדרגתית פרוסה על פני שלוש שנים בכפיפות לביצוע רפורמות מקרו־כלכליות ופיננסיות, ולקיום חמש ביקורות של הקרן. עד עכשיו עמדה מצרים בשתי ביקורות, והשלישית תיערך במאי.
הנשיא הנוכחי אכן ביצע את הרפורמות הדרושות ובהן ניוד הלירה המצרית, הכנסת מע"מ, ביטול סובסידיות, וליברליזציה של חוקי הסחר שתבטיח תחרותיות ויצירת מקומות עבודה. אלה רפורמות שהתבקשו זה זמן רב. סיסי לקח את המשימה על עצמו, אף כי ידע שבשלב הראשון תיגרם אינפלציה גדולה שתגביר את מצוקת הציבור, שרובו חי עדיין בעוני או בתנאים קרובים לכך. האינפלציה אכן הגיעה לשיא של 30 אחוזים בחודש, והתמיכה בנשיא ירדה מ־90 ל־70 אחוזים.
ובכל זאת, לא קמה שום תנועת התנגדות למהלכי השלטון ולא היו כל הפגנות נגד סיסי – אף שבשנים האחרונות העם המצרי הוכיח שהוא יודע לצאת לרחובות ולהביע את מורת רוחו. זו אינדיקציה ברורה לכך שלמרות המצוקה הכלכלית, העם המצרי מודע למהלכי הנשיא, מבין אותם ואף רוצה בהשלמתם, מתוך תקווה כי הקושי הזמני יחלוף וכי השינויים שסיסי מחולל יביאו למצרים עתיד טוב יותר. בחירתו מחדש לנשיאות היא ביטוי לכך. על פי משנתו של סיסי, כפי שהוא חוזר ומסביר, אין לכפות דמוקרטיה מערבית על מדינות האסלאם בטרם תשופר הכלכלה ותובטח רמת חיים סבירה, ובטרם יעוגנו ערכי הדמוקרטיה באמצעות מערכת החינוך.
בישראל עוקבים מקרוב אחרי המהלכים הללו, בתקווה שהצלחתם אכן תוביל לשיתוף פעולה מוגבר בין שתי המדינות. בשלב זה היחסים מאופיינים עדיין במונח המוכר "שלום קר", אם כי במשך 40 שנות השלום התקיימו גם שיתופי פעולה רבים שתרמו לא מעט למדינה המצרית, וניתן להניח כי הרחיקו את העם המצרי מכל מחשבה על מלחמות נוספות עם ישראל, שהתישו את ארצו ולא תרמו מאומה ליישוב הסכסוך עם הפלסטינים.
אותו "שלום קר" הוא תוצאה של החרמת היחסים עם ישראל עוד ב־1981 – שנתיים לאחר חתימת הסכמי השלום – על ידי כל האגודות המקצועיות של האליטות המצריות ובהן הרופאים, עורכי הדין, המהנדסים, הסופרים, האמנים ועוד. במקביל, השלטונות מנעו ועדיין מונעים את יציאת אזרחי מצרים לישראל, למעט כמה אנשי עסקים שקיבלו אור ירוק מהממשל.
עם זאת, ממשלת מצרים אפשרה, עוד בתקופת מובארק, שיתוף פעולה עם ישראל בשלושה תחומים העונים לאינטרס מצרי חשוב: בתחום האנרגיה, שכלל בזמנו ייצוא נפט וגז לישראל; בתחום התיירות, כדי להביא למצרים תיירים מישראל ומארצות אחרות; ובתחום החקלאות, עוד על פי הוראה של סאדאת בזמנו, שביקש סיוע ישראלי לחקלאות המצרית הכושלת. ישראל תרמה רבות לשיפור הטכנולוגיה החקלאית במצרים, ושיתוף הפעולה הביא מאות אלפי תיירים זרים לארץ הפירמידות.
שיתוף הפעולה בתחומים אלה הצטמצם בזמן האינתיפאדה השנייה וגווע עם הדחת מובארק. הזרמת הגז לישראל נעצרה בעקבות חבלות חוזרות ונשנות בצינור הגז בסיני על ידי גורמי טרור. ההסכם שנחתם לאחרונה לייצוא גז מישראל למצרים, מעיד על רצונו של השלטון הנוכחי לקדם את הקשרים עם ישראל בהתאם לאינטרס המצרי, אבל עדיין במסגרת התחומים "המורשים".
אף ששיתוף הפעולה הביטחוני וזהות האינטרסים מול האיום האיראני תרמו להידוק הקשרים, סיסי טרם שינה את הפרמטרים של יחסי שתי המדינות, ואינו משתף את ישראל בפרויקטים הרבים שהוא מקדם. נראה שבשלב הנוכחי, כאשר הוא מבצע רפורמות כלכליות קשות ומורכבות, הוא זקוק לתמיכת האליטות שרובן משתייכות לממסד האסלאמי או לאסכולה הפאן־ערבית מייסודו של גמאל עבד אל־נאצר, הממשיכים בעוינותם לישראל. הרחבת הנורמליזציה בעוד הסכסוך עם הפלסטינים נמשך, הייתה עלולה לעורר חילוקי דעות והתנגדויות שהיו פוגעים בקידום מטרתו העיקרית – בניית כלכלה יציבה. מה שחשוב הוא שלשתי המדינות יש אינטרס בסיסי ברור להמשיך לקיים את השלום ביניהן, בתקווה שהזמן יעשה את שלו.
