התגשמות האזהרות של נביאי הזעם מפני הברית הקואליציונית עם רע"מ מתבררת כמהירה מדי עבור הַדְּיוֹ שלא הספיקה להתייבש מעל ההסכמים הקואליציוניים. רע"מ מחזיקה את הקואליציה בגרון בשורה של סוגיות: חוק האזרחות, הריסות הבניה הבלתי-חוקית, חוק קמיניץ, וחוק הזוגיות וזוהי רק ההתחלה. הצעתו של אלקין לעבאס לקבל את תפקיד סגן שר השיכון תמורת תמיכה בחוק האזרחות מתחילה להריח כמו מערכת יחסים המבוססת על פרוטקשן מן הסוג שהממשלה עצמה הצהירה כי תמגר אותו. איך תוכל ממשלה כזו לשמש דוגמא למאבק בפרוטקשן בחברה הערבית אם היא רואה בפרוטקשן מודל לחיקוי?
ברע"מ מזהים את גודל השעה ההיסטורית ומיטיבים למצות את ההזדמנויות עד תום. כחלק ממסע הלחצים על בנט, בסביבת סעיד אלחרומי, תושב הנגב, הנתון ללחצי שכניו וקרובי משפחתו ביישובי הנגב, משמיעים רמזים על פרישה אפשרית מרע"מ והקמת סיעת יחיד שעשויה אולי להשתלב מחדש ברשימה המשותפת. המשבר הפנימי בתוך רע"מ והצורך לרצות את אלחרומי הם ככל הנראה הרקע להצעה של אלקין. רע"מ עשויה לקבל מעתה משאבים פוליטיים ללא הגבלה להמשך ההפקרות במרחבי הנגב. כשעבאס שם פניו לברית פוליטית עם בנט, לא תיאר, בחלומותיו הוורודים ביותר, שהתוכנית הפוליטית שלו תתברר כפורה ויצרנית ותתגשם כל-כך מהר.
אז איך למעשה פועלת התוכנית הפוליטית של עבאס? התוכנית פועלת למעשה בשלושה שלבים: השלב הראשון היה שלב הבידול מן הרשימה המשותפת: כדי לעקוף את הטאבו הפוליטי על מפלגות תומכות טרור החותרות תחת יסודותיה היהודים של המדינה, פרש עבאס מן הרשימה המשותפת. כך, הוא קיווה לזכות בלגיטימציה פוליטית שתסלול את דרכה של רעם לתוך ליבת השלטון.
בשלב השני, כדי לזכות באמון מחנה הימין, המהווה היום את רוב הציבור היהודי, דילג בין אולפני התקשורת עם קמפיין ה'השתלבות' ו'סדר היום האזרחי' ונקט ברטוריקה ערבה לאוזנם של החברה היהודית בישראל. סיסמת ה'אנחנו לא בכיס של אף אחד' שמאחוריה עומדת התנהלות פוליטית צינית ואכזרית, התבררה כיעילה וזוכה לאמון התקשורת וחלק מהנהגת הימין.
האקט "שובר השוויון" שהרשים במיוחד את בנט היה ביקור בבית הכנסת בלוד בזמן הפוגרומים. מישיבת מועצת השורא נשמעו צווחות זעם עד לב השמים על החיבוקים המתוקשרים עם המתנחל יאיר רביבו. אבל עבאס לא נבהל והתעקש שאין ברירה ורק התמונות הללו יכולות לזכות את עבאס באמונו של בנט ולכבוש את השלטון מבפנים. ואכן, בנט נמס כמו חמאה כשעבאס ההגיע ללוד והציע ולשפץ את בתי הכנסת שנשרפו. הוא ראה בעבאס אביר אמיץ שכבר לא תומך בטרור. פלאית היא השמיעה הסלקטיבית של האוזן שלא שמעה את עבאס מגדיר את הפרעות כ'מחאה לגיטימית וחוקית'. עם זאת, היעד המבוצר הנכסף שמנסור עבאס נשא אליו עיניים כלות וקיווה במיוחד לכבוש היה בצלאל סמוטריץ. עבאס יודע שעם הכשר מסמוטריץ', השמים הם הגבול. אבל סמוטריץ', מה לעשות, לא מתפתה לאחיזת העיניים והאזניים של עבאס, וממשיך לזעוק מרה 'שהמלך עירום'.
השלב השלישי היה, לא פחות ולא יותר, מתן לגיטימציה לממשלה יהודית ריבונית בארצה. היוצרות התהפכו וממפלגה שזקוקה בעצמה ללגיטימציה שלטונית הפך עבאס את המפלגות היהודיות לישות פוליטית הזקוקה בעצמה להיתר הלכתי אסלאמי כדי לקבל לגיטימציה שלטונית. מי אמר 'להיות עם חופשי בארצנו? קבלת הלגיטימציה הפוליטית הייתה למעשה ביטוי לתכלית הסופית של התוכנית הפוליטית, להשתלב בתוככי המערכת הממסדית בשלבים, כפי שאנו רואים בימים האחרונים. אחרת, כמו הרשימה המשותפת, יכול היה עבאס להסתפק בהימנעות. עבאס הבטיח 'השתלבות' וקיים.
כמה הערות לתשומת לב הציבור: מה שנראה בתהליך ההצבעה על הממשלה כיציאה של האירוע משליטתו של עבאס, היה ככל הנראה חלוקת תפקידים בין אלחרומי ועבאס, 'השוטר הרע' ו'השוטר הטוב' כדי לזכות בעוד כיבודים שלטוניים. השיטה, כפי שראינו, עובדת להפליא. כמו כן, חדי העין בוודאי שמו לב שהקמפיין הפוליטי של רע"מ נשען כל כולו על עבאס. רק עבאס דיבר בקמפיין ועדיין רק עבאס נואם בכנסת. הקמפיין שלו ממשיך על אף שמערכת הבחירות הסתיימה והוקמה הממשלה התלויה בו בכל נשימה שלה. ווליד טאהא, מאזן ע'אניים וסעיד אל חרומי נחשבים עושי הצרות, מקור לסחיטה מתמשכת של הממשלה. הם לא נושאים נאומים נוטפי דבש מעל דוכן הכנסת ובתקשורת. את הדפוס הזה של התוכנית הפוליטית אנחנו צפויים לראות לאורך זמן וכדאי להתרגל אליו עד שהתודעה הביקורתית במחנה הימין כלפיה תישחק. למעשה, הברית החדשה בין הממשלה ורע"מ, ייסדה תקן חדש לפוליטיקה בישראל. אם עד למערכת הבחירות האחרונה התחזקה המגמה בציבור הערבי להשתלבות במובנה האזרחי, באה התכנית הפוליטית של עבאס ויצקה משמעות לאומית-פלסטינית מובהקת לתוך המושג.
