חודש וחצי לאחר הפרעות האלימות שהתחוללו בעכו ובערים מעורבות אחרות בישראל, פתח אתמול לראשונה עמוס מזוז את חנויות הבגדים שלו "הלבשת מזוז" שבכניסה לעכו העתיקה.
ביום הרביעי לפרעות, ולאחר שיותר מ־60 עסקים בבעלות יהודים בעכו הושחתו ורכוש יהודי בנמל הישן הוצת, נבזז ונהרס – הגיעו הפורעים גם לחנות הבגדים של מזוז והצליחו לפרוץ אותה ולגנוב את כל הסחורה שהייתה בה. הם הסבו נזקים לריהוט ולמזגנים, ולא הותירו אחריהם פריט אחד שלם. "קניתי בינתיים קצת סחורה כדי שיהיה לי מה למכור, אבל לא ראיתי אפילו שקל פיצוי, ואני לא מוכן להמשיך ולהמתין בבית בלי פרנסה", אומר לנו מזוז.
אופנת מזוז היא מותג ותיק ומוכר ותיק בעכו. זה 60 שנה ששתי החנויות, אחת לבגדי נשים דתיות והשנייה לבגדי גברים וילדים, משרתות את תושביה הערבים והיהודים של העיר. "מעולם לא היה דבר כזה שהמונים פורעים כאן ובוזזים והורסים מכל הבא ליד", אומר מזוז בעצב. במהלך שיחתנו נכנסות לחנות שתי לקוחות ערביות, והוא פונה לשרת אותן בערבית מתובלת בעברית.
בעת ביקורנו במקום ישב שם, על שרפרף נמוך ליד שולחן, חוקר משטרה שביקש לגבות פעם נוספת עדות מבעלי החנות. מזוז מצידו כעוס על התנהלות המשטרה, שלטענתו לא הגנה עליו מפני ביזת ההמונים, ומתקשה להשיב. "ביקשתי ממנו שיבוא פעם אחרת או שיקרא לי, אני לא מרוכז בכל השאלות, ואני כל כך כועס ועצוב שאני לא יודע מה לעשות", הוא אומר לנו בהמשך.
תוך כדי שיחתנו, וובין לקוח ללקוחה, מקבל מזוז את פניהם של מבקרים ותיקים שמבקשים לחזק אותו, בהם גם תושבים ערבים. "זה לא בסדר משני הצדדים, אנחנו חיים פה בארץ אחת. למה צריך פה אלימות, למה?!" אומרת לו ורדה חסבון, ערבייה נוצרייה שגרה בעיר זה 65 שנים.
"קשה לי מאוד לראות ככה את עמוס, הוא כמו הבן שלי, אני עוד מכירה את אבא שלו וקניתי פה כילדה. אפילו את הבגדים לאירוסין שלי קניתי פה", היא מספרת. אני שואל אותה מדוע לדעתה אירעו הפרעות בעיר. "תסלח לי, חביב אלבי, אבל אין תרבות פה, לא אצל יהודים ולא אצל ערבים. יהודים מכניסים לילדים בראש שלהם שערבים זה רע, ולילדים ערבים מכניסים בראש שיהודים זה רע. אנחנו חיים פה ביחד ואוכלים מצלחת אחת. למה צריך דברים כאלה? צריך לתת להם שיעורים וליישר אותם". בשבועות האחרונים שיפצו מעט מזוז וילדיו את החנויות, אך לעת עתה פתחו רק אחת מהן, עם מבחר מצומצם של בגדים.
שתי חנויות לצידו יושב משה בן־יאיר, הבעלים של "נעלי בן־יאיר", ומכין קופסאות נעליים. גם את החנות שלו בזזו עד השרוך האחרון. בן־יאיר רכש מלאי ראשוני של זוגות נעליים, ואף הוא פתח אתמול לראשונה את החנות, שנמצאת בבעלותו זה כ־40 שנה. הוא מסרב להתראיין, מחשש שדבריו לא יובנו כהלכה בקרב שכניו הערבים.
מדפי החנות הקטנה שלו מלאים קופסאות נעליים, אך הן ריקות. הוא הניח אותן על המדפים רק כדי שלא ייראו בכיעורם ובשיממונם.
"שלום, באתי במיוחד לקנות כאן נעליים", נכנסת לחנות בסערה אורית וייל, תושבת קריית־חיים, שמסבירה כי היא מבקשת לערוך כאן קניות כדי לחזק את בעלי העסקים בעיר העתיקה. וייל מציינת בגאווה שהיא בעלת ייחוס מקומי. "הסבא של הסבא רבא של בעלי הוא משה (דרוויש) צורי, שהיה מוח'תאר היהודים בעיר בתחילת המאה ה־20, אז אנחנו קשורים מאוד לעיר הזאת, ואני נורא מודאגת כמו כולם ממה שקורה בה ומקווה שהעניינים יחזרו מהר לשגרה"
סמטאות העיר העתיקה והשווקים המקומיים מלאים בשבועות האחרונים בהמוני מבקרים מהחברה הערבית, אשר באים לחזק את הסוחרים הערבים שלקוחות יהודים חדלו כמעט לפקוד אותם. בקרב היהודים בעיר הוכרז מעין חרם כלכלי על בעלי העסקים הללו, שבמסגרתו יהודים לא רוכשים מהם – בדומה לחרם שהוכרז לאחר מהומות יום כיפור שהתחוללו בעיר בשנת 2008.
בשנות החמישים יותר ממחצית הדוכנים והחנויות בשוק היו בבעלות יהודים, וכעת נותר רק קומץ מהם. כמעט כל העסקים הללו הועלו באש או נבזזו בימי הפרעות בחודש שעבר. "עברנו פה את כל המלחמות, ושום דבר לא השפיע עלינו ולא פגע בנו", אמר לנו אחד הסוחרים היהודים, שביקש שלא נפרסם את שמו. "היינו פה ביחסים מדהימים עם השכנים שלנו, כמו אחים, כיבדנו אותם, ואגיד לך את האמת? הייתי מצפה שהשכנים שלי ישמרו עליי, למה אפילו את זה הם לא עשו?"
בדומה לחנויות הבגדים של מזוז גם הסחורה שלו נבזזה כולה לאור יום, והוא לא היה יכול לעשות דבר כדי להגן על מפעח חייו. "התחנַנו שהמשטרה תגיע, שישלחו אפילו שוטרים סמויים, שרק יעמדו ויבהירו שמותר להפגין אבל לא להרוס ולשרוף, אבל לא זכינו לקבל עזרה. אם תשאל פה את השכנים שלי, הם יודעים לומר לך בעל פה את כל הזכויות שמגיעות להם ואיך משיגים אותן, אבל הם לא מכירים בחובות שלהם".
עמוס מזוז ממשיך לתלות סחורה חדשה על קולבים בחנותו, ומביע תקווה להמשיך להתפרנס כאן. "אני יודע שזה או שנקפל את העסק ונסגור את המדינה, או שנישאר כאן על אפם וחמתם של אלו שלא רוצים אותנו כאן.
"הדבר שהכי מעציב אותי הוא שאף אחד מהמדינה, מהריבון, לא טרח להגיע ולבקר אותנו. לא ראש העיר ולא חברי כנסת. לא היה אף אחד שיבוא ויסתכל לנו בעיניים וינסה, אפילו במילים מכובסות, לעודד אותנו ולתת לנו תחושה שכאילו אכפת להם מאיתנו".
מהמשטרה נמסר בתגובה כי היא "פעלה לפי ההתפתחויות בעיר תוך תעדוף לאירועים מסכני חיים. עשרות אזרחים חולצו על ידי שוטרים, עשרות מתפרעים נעצרו ונגד חלקם הוגשו כתבי אישום..
בעכו מוצבים בשבועות האחרונים עשרות שוטרים ולוחמי מג״ב הפועלים לשמירת הסדר הציבורי ולהשבת השקט והביטחון".
