יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

ד"ר דורון מצא

חבר תנועת הביטחוניסטים. לשעבר בכיר בשב"כ, מנהל מחלקות ביחידה למחקר ועיצוב מדיניות בשירות

עדכון גרסה: אולי הגיע הזמן לשינוי חשיבה במלחמה נגד הקורונה

התפרצות הקורונה הנוכחית מלמדת כי במציאות ההולכת ומשתנה ייתכן והגיע הזמן לשחרר את תפיסות העבר

 כל איש מודיעין יודע שהדבר, אולי מהקשים ביותר במקצוע הזה שעוסק בניתוח והערכה, הוא הנקודה בה המציאות הולכת ומשתנה אבל התודעה עדיין תקועה בתוך פרדיגמות האתמול ואינה מאפשרת שחרור מהקיבעון ואימוץ לא רק דפוסי חשיבה אלא בעיקר צורות התנהגות רלוונטיות שעולים בקנה אחד עם השינוי. בפער החמקמק הזה שבין מערכת ההולכת ומשתנה לבין ההפנמה העמוקה של משמעות השינוי, טמונים הרבה כישלונות והפתעות לא נעימות.

עדיין לא ברור האם אנחנו נמצאים בסיטואציה הזו בה תפיסת המציאות שלנו אינה מתאימה לשינוי המתחולל בה בכל הנוגע לקורונה ששוב חזרה לחיינו. זו בהחלט אפשרות סבירה ובדיון הציבורי, ואפילו בדיון המומחים שמתקיים בעניין הזה, ניכרת מבוכה רבה. התפיסה השלטת, כולל זו של המומחים, לפחות כפי שהדבר משתקף דרך אמצעי התקשורת, היא שהמציאות לא משתנה בערכים מוחלטים.

בהינתן היקפי המתחסנים וההערכות לגבי האפקטיביות של חיסון פייזר ביחס לווריאנט ההודי, הרי שהמצב נשלט. לא חזרנו לאחור מבחינת המציאות של היקפי התחלואה ומשמעותה כפי שחווינו עד לפני יותר מחצי שנה, אז החל מבצע החיסונים הלאומי. ייתכן שהקביעה הזו נכונה, אבל בעת ובעונה אחת ייתכן שהיא מוטעית. למומחים יש נטייה לראות בעתיד כסוג של המשכיות של העבר, והמעשה האנושי, הכמעט בלתי אפשרי, של "לך לך" במשמעות של היפרדות מתפיסות עולם קודמות והתחברות לעכשוויות או עתידיות, מייצר קושי גדול.

דווקא בשל כך נראה שמדינת ישראל צריכה לאמץ כעת את ערך הטלת הספק ולשאול שאלות נוקבות ביחס להנחות היסוד שלנו על מגפת הקורונה. הנחות שעוצבו בחצי השנה האחרונה תחת רישומו של מבצע החיסונים, בלימת המחלה והסרת מרבית ההגבלות על הציבור. ככלות הכול, גם אם תיאורטית וריאנט דלתא אינו אמור להיות עמיד מפני החיסון וגם אם היקף החולים הקשים הוא נמוך, משהו עדיין אינו נראה כתמול שלשום וצריך לצלצל בפעמוני השאננות.

לפי נתוני משרד הבריאות מחצית מהחולים הם מחוסנים – נתון המעמיד את הסטטיסטיקות הקודמות של שיעור המוגנות מפני המחלה בסימן שאלה; אחוז ההדבקה הגבוה אצל ילדים מייצר חוסר בהירות ביחס לקביעות הקודמות על כך שילדים פחות נדבקים ומדביקים; והיקף התחלואה מלמד לא על התפרצויות נקודתיות כפי שסברו, אלא גם על התפשטות נוספת של המגפה, שחלקה כנראה סמוי מן העין. ברור עוד כי נגיף הדלתא שונה מקודמיו ביחס ההדבקה, ביכולת שלנו להתמודד עם החיסון ואולי גם בחומרת המחלה שהוא מחולל.

עובד מד"א עם חיסון של פייזר. צילום: AFP

בראי כל אלה דומה כי ההחלטה הראשונית שקיבל ראש הממשלה בנט, שכנראה יודע דבר או שניים בניהול, הייתה להכריז על האירוע כסוג של גל רביעי או התפרצות מחודשת. מכאן נגזרה גם המסקנה האופרטיבית שלו שעוצבה דרך הדימוי של שפיכת דלי מלא מים על המדורה הבוערת. במילים אחרות, בהיעדר יכולת אמיתית, כולל של המומחים למיניהם, לקבוע האם אנחנו נמצאים בשינוי המציאות הבריאותית במדינת ישראל, אימצה הממשלה הנחת עבודה מחמירה.

ברם, מי שעוקב אחר שיח המומחים, ובעיקר אחר התנהלות מערכת הבריאות והממשלה, מוצא פער מטריד בין הנחת העבודה המחמירה כי אנו עומדים לפתחו של אירוע מסדר גודל ראשון במעלה, לבין מאפייני ההתנהלות והחשיבה בפועל שמגלמים מעין המשכיות ביחס למציאות הקודמת. הדבר ניכר לא רק בהערכות המרגיעות כי המצב אינו חמור כל כך ובוודאי אינו מזכיר את שחווינו בשנה האחרונה, אלא גם בצעדי הממשלה לטיפול במצב שמאופיינים באיטיות ובמדרגיות על גבול ההססנות.

כך, למשל, הומלץ לציבור לעטות מסכות במקומות סגורים, לחסן ילדים ולא לצאת לחו"ל. במציאות בה הנחת העבודה של הממשלה עצמה מחמירה, היא אינה צריכה לתת המלצות לציבור. לכאורה, בצל קביעה שכזו היה ניתן לצפות למעט יותר החלטיות ולצעדים קונקרטיים. לא צעדים שיקלו על המשך תנועת התיירות הישראלית והזרה מנתב"ג ואליה, אלא כאלה שיצמצמו אותה למינימום האפשרי כדי למנוע המשך הגעת חולים למדינה.

קיומו של הפער בין הקביעה האסטרטגית של הממשלה ובין המעשה האופרטיבי־טקטי הוא עניין מטריד, בייחוד במציאות של הרגע המכונן שייתכן שאנחנו נמצאים בפתחו. הרגע שבו מתקיים שינוי המחייב גם התאמה מחדש של תפיסות החשיבה ביחס למה שהכרנו. קשה לקבוע האם ההססנות או חוסר המתאם האלה הם בשל חשש הדרג המדיני מפני זעמו ותגובתו של הציבור שכבר הסתגל למציאות של הסרת ההגבלות. אולי זה גם חוסר הרצון לספוג את מה שספגה הממשלה הקודמת, ולא בצדק, פוליטית וציבורית כאחד, על החלטותיה. אך ייתכן והדבר נובע בגלל חוסר הפנמה קוגניטיבי של הסיטואציה, שגם אם הוגדרה במונחים של שינוי מגמה, עדיין "האסימון" אינו ממהר ליפול בקלות.

כך או אחרת, הרושם הוא כי "הגבינה זזה". גם בחוסר הוודאות הנוכחי זה הדבר הוודאי ביותר שניתן לאפיין דרכו את המציאות. מתרחש כאן בבירור תהליך של השתנות המציאות והוא מחייב צניעות, הטלת ספק ביחס לקביעות העבר שלנו ומעשים נחרצים לבלימת הפוטנציאל השלילי שטמון בסוג כזה של התפרצות. הדבר הגרוע ביותר יהיה לאפשר להנחות היסוד הקודמות שלנו להכתיב בהווה את דרך ההתנהגות שתקבע את העתיד של מה שנראה כרגע כדור הרביעי של התפרצות הקורונה בישראל.

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.