בהלת הקורונה המתחדשת השיבה לחיינו את המסכות, הבידוקים והמטושים, ולמרבה האימה גם את קבינט הקורונה. הגוף המסוכסך, שהיה סמל המחלוקות והעימותים של הממשלה הקודמת, קם לתחייה, אבל מבחינה פוליטית אלו לא בהכרח חדשות רעות לממשלה החדשה.
נפתלי בנט, שחיבר אשתקד את הספר "איך לנצח מגפה", נאלץ עכשיו להתמודד עם עקיצות על תפקודו בגרסת המציאות. יפעת שאשא־ביטון, שנאבקה על כבודה של הכנסת במאבק בנגיף, מתרגלת לתחושה מהצד השני של המתרס, כחברת קבינט הקורונה. אך משבר אזרחי בתנאים מבוקרים עשוי דווקא לשמש מבחן נוח שידביק את חלקי הקואליציה המקוטבת: החלטות משותפות על מדיניות כניסת תיירים במקום ויכוחים על איחוד משפחות, בלימת וריאנטים במקום בלוני תבערה.
כל זה בתנאי שגם עלייה במספר המאומתים לא תתורגם לתחלואה נרחבת. ההתפרצויות המקומיות לא הובילו בינתיים לעלייה במספר המאושפזים, החולים קשה והמתים, כי יותר מ־90 אחוזים מהאוכלוסייה בסיכון מחוסנת. רוב הנדבקים הם ילדים וצעירים, וגם המחוסנים שנדבקו חווים תסמינים קלים.
ההתפרצויות בבנימינה ובמודיעין אינן קשורות לחילופי השלטון אלא לחילופי העונות. בבוא הקיץ הגיעה גם העלייה במספר הטסים לחו״ל. מי שלא הקפידו על בידוד בשובם ארצה הפיצו את הזן ההודי, וריאנט דלתא, והעמידו את השרים החדשים בפני הצורך לשפר את מערך הבדיקות. חדירת גרסאות אלימות יותר של הנגיף לא תאפשר להם להיתלות במחדלי הממשלה הקודמת.
יאיר לפיד דיבר על החורבן שמצאו השרים החדשים במשרדי הממשלה לאחר כהונת נתניהו, אבל לפחות בגזרת החיסונים גם הוא מודה שהם ירשו גן עדן. האתגר המרכזי של הממשלה יהיה לא להחריב את ההישג, והדרך לכך היא נקיטת צעדי מנע מתבקשים: ציפוף מסננת הכניסה בנתב״ג כדי לחסום וריאנטים, והכבדת הענישה על מפרי בידוד.
האתגר המשני יהיה באופי הניהול. ראש הממשלה הקודם שידר אווירת חירום, לפעמים בצדק, מול ציבור שאנן וקצר רוח; ראש הממשלה הנוכחי מקפיד לשדר שליטה במצב מול ציבור בטראומה. הוא לא גנרל אלא מנכ״ל; בלי אווירה אפוקליפטית, עם המלצות במקום תקנות וקנסות. גרסה אלימה של הנגיף עשויה לשבור את הקו הזה.
האתגר האחרון הוא החיסונים. מבצע חיסון בני הנוער והילדים צפוי להתנהל בשיעור היענות נמוך, נוכח הסכנה הפחותה. אבל הביקוש המתעורר השבוע מעלה את השאלה האם יש בישראל די מנות בתוקף כדי לחסן את בני ה־12 ומעלה, וגם כדי לחסן במנה שלישית את המבוגרים שקיבלו את הזריקה השנייה לפני כחצי שנה. אפשר רק לקוות ששיחת החפיפה הקצרה כללה, מלבד הקוד להפעלת הגרעין, גם את מספר הטלפון של מנכ״ל פייזר.
בזמן שבנט דיבר בנתב״ג על הקורונה, נתניהו יצא לחוף בת־ים. שני האירועים שודרו בשידור חי בפייסבוק. השוואת נתוני הצפייה מביכה את ראש הממשלה הנוכחי, אבל לא מפתיעה. גם אחרי קיזוז הפער שבין שידור דינמי על החוף ובין נאום שגרתי על הפודיום, מי שנכנס לתפקיד עם שישה מנדטים לא ייהנה מהאהדה הציבורית וההילה של ראש המפלגה הגדולה בישראל, שישב על אותו כיסא ברציפות במשך יותר מעשור. ראש הממשלה החדש ייאלץ להתרגל לכך שראש האופוזיציה פופולרי ממנו. גם בתוך ממשלתו, ראש הממשלה החליפי הוא זה שבסקרי המנדטים גורף כמעט פי ארבעה תומכים יותר ממנו.
נתניהו הוא ראש הממשלה החליפי האמיתי; מנהיג גולה שאינו מסתיר את שביעות רצונו כששותפיו הפוליטיים (ותומכיו על החוף) ממשיכים לכנות אותו, בכוונה או בטעות, בתואר שהפך לשמו הנרדף ב־12 השנים האחרונות. בשידורים הללו אפשר לזהות גם את אותות האופוזיציה. מעגל האבטחה דליל ויותר אזרחים מצליחים לגשת ולהצטלם. גם המעטפת הלוגיסטית דקה יותר. אבל דווקא כשהוא צריך לקושש כיסא פלסטיק בחוף ומחליף את הוראות הבימוי תוך כדי שידור, מתבלטים עוד יותר כוחותיו של האיש.
בגיל 72, אחרי ששבר את שיאי הכהונה, בעיצומו של משפט אדירים ועל רקע קריאות תיגר במפלגתו, הוא לא מקדיש דקה לרחמים עצמיים או לקשיי הסתגלות. אם כדי להישאר רלוונטי הוא צריך להזיע, להוריד נעליים ולהשתכשך בחליפה, הוא לא מתלבט לרגע, וגם אז נראה רענן ממרבית שרי הממשלה החדשה שהגיעו סחוטים ומותשים לתפקיד.
נתניהו ממשיך את הקמפיין הבלתי נגמר, אבל גורל הממשלה החדשה לא יוכרע בדעת הקהל (בסקרי המנדטים שפורסמו השבוע ממשלת בנט־לפיד עדיין שומרת על רוב מצומצם, שמשקף את היתרון הקל שיש לה בכנסת) אלא במהמורות המליאה. איומים רבים יש על הממשלה, וכולם למעט אחד יוכרעו בידי 120 חברי הכנסת.
האתגר המיידי הוא התיקון לחוק האזרחות, שלמרות ההבטחות לא עלה השבוע להצבעה. בכנסת יש לפחות מאה חברים שתומכים בהמשך מניעת איחוד המשפחות הפלסטיניות, אבל ההססנות שהפגינה הקואליציה רק מזמינה לחץ. גם הפעם ניצבת איילת שקד במוקד. ככל ששרת הפנים התעכבה בהבאת החוק להצבעה, הסדקים במשמעת הקואליציונית רק התפשטו מרע״ם (שמלכתחילה קיבלה חופש הצבעה) אל מרצ והעבודה. האופוזיציה התעשתה והציגה חוק נגדי, מקיף יותר, שמעניק לה צידוק להפלת החוק שבו תמכה בשנים האחרונות.
כדי להשיג את הרוב הדרוש, די ששלושה מ־52 חברי בלוק נתניהו לא יגיעו להצביע בניגוד לתפיסת עולמם. במפלגות החרדיות מבטיחים שיצביעו נגד כאיש אחד, ואף דחו ניסיונות שידול מטעם הנהלת הקואליציה. בציונות הדתית, למרות ההצהרות הלוחמניות והמשמעת האופוזיציונית, עדיין ניכרת התלבטות בגלל הבנת המחיר במקרה שהחוק לא יעבור. אבל נקודות התורפה האמיתיות הן בליכוד: בקרב שלושים חברי הכנסת של מפלגת השלטון הגולה, יש יותר משלושה שזועמים על נתניהו. בקואליציה צריכים לשכנע אותם לא להגיע להצבעה. בסיעת הליכוד מאיימים בשיימינג לכל חבר כנסת שלא יתיישר. שיחות כאלה מתנהלות כל הזמן, והמסתודדים מסומנים גם כעריקים אפשריים בהמשך, כשהחוק יאפשר לכל ארבעה חברי כנסת להתפצל ממפלגת האם שלהם ולנדוד לקואליציה (היום יש צורך בשליש סיעה לפחות).
עריקים הם עניין דו־צדדי. מעבר לשיחות השוטפות עם חברי הכנסת של רע״ם, באופוזיציה מזהים היטב גם את תסכולו של שר הביטחון, שניהל התכתבות עוקצנית ופומבית עם שר המשפטים בעניין ועדת החקירה הממלכתית לפרשת הצוללות. שני אלה כבר סומנו כצמד המריר של הממשלה החדשה, אבל בניגוד לסער, ששב לשולחן הממשלה אחרי שבע שנות גלות, גנץ מרגיש שהקמת הממשלה שנמכה אותו. בהשבעת ממשלת בנט־לפיד איבד גנץ את מעמדו כראש הממשלה החליפי, בעל כוח פריטטי, וגם ויתר על הצעה ריאלית להתמנות לראש הממשלה מיד. נשאר בידיו רק משרד הביטחון. התסכול המוחצן שלו עדיין אינו מאיים על שלמות הקואליציה, אבל הוא מחלת רקע שעשויה להתפרץ ברגעי משבר.
מעל כל אלו, בקואליציה וגם באופוזיציה מבינים שהקרב המכריע יהיה על התקציב. אם הוא יעבור, האופוזיציה תיאלץ להרפות. גם העמידה העיקשת של נתניהו תיבחן מחדש. בפעם האחרונה אושר תקציב המדינה במרץ 2018, תחת שר האוצר משה כחלון. יותר משלוש שנים חלפו מאז שממשלת נתניהו היציבה העבירה את התקציב ההוא לשנת 2019, תשעה חודשים לפני תחילתו, פשוט כי הייתה יכולה.
ראש האופוזיציה דאז יצחק הרצוג תקף: "לאשר תקציב במרץ, שיתחיל בינואר בשנה הבאה – לא היה כדבר הזה בתולדות מדינת ישראל. זה מראה על חוסר רצינות ובעצם אולי חוסר אמונה של הממשלה בעצמה. הכול בא מגחמה פוליטית. מי שהיה חבר בממשלות יודע עד כמה זה מגוחך״. הנשיא הרצוג ודאי היה מברך היום על עצם קיומו של תקציב. שלוש הכנסות האחרונות התפזרו בלי שנדרשו לאשר תקציב, וגם הקואליציה החדשה מתכוונת להעניק לעצמה הארכת זמן. ראשיה היו שמחים לסיים מהר ככל האפשר עם הפרוצדורה המאיימת, אבל באוצר זקוקים לזמן, וכל אחד מהשרים ייאבק על ענייני משרדו.
אחרי שראשי הקואליציה המורכבת יגיעו להבנות, תחל מלחמת החפירות בכנסת. חקיקת התקציב וחוק ההסדרים היא אירוע מורכב שנמשך לילות ארוכים. תקציב שלאחר קורונה, בתום שנתיים בלי תקציב, מורכב פי כמה גם בלי העלאת מיסים וקיצוץ נרחב. זה יהיה קשוח. האופוזיציה תקשור בין כל קיצוץ למיליארדים שיועברו לרע״ם. עמיחי שיקלי ואלי אבידר ינהלו משא ומתן עצמאי כסיעות נפרדות, ואחרי שלמדנו לשנן את שמות חברי הכנסת של רע״ם וימינה, תהיה הזדמנות להיכרות עומק עם עוד חברי כנסת מהספסלים האחוריים בשאר סיעות הקואליציה, שידרשו את שלהם תמורת ההצבעה.
ויש עוד עניין אחד שלא תלוי ב־120 הנבחרים בירושלים אלא בראשי חמאס. התקיפה הישראלית בעזה בסוף השבוע שעבר הייתה פעולת הגמול הנרחבת ביותר עד כה לבלוני התבערה, ולפי שעה היא אכן הצליחה להרתיע את חמאס. אבל הכסף הקטארי, בינתיים, לא מועבר לרצועה במסלול הרגיל, והדבר מעורר אי שקט בעזה. אם תיפתח מערכה נרחבת בקואליציה רעועה הנשענת על אחרוני הח״כים של רע״ם, גם היכולת לאשר את תקציב המדינה של ישראל תעמוד בסימן שאלה.
