פסק הדין שפרסם בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בפרשת הבוגדת שבוע שעבר הוא נכון ובמקומו. פסק הדין מחזק הלכות קודמות של בית המשפט העליון ומהווה המשכיות לסדר הקיים הנוהג בישראל ומשייך אותנו למדינות המתוקנות.
טוב עשתה הנשיאה שקבעה את הדיון בהרכב נרחב של תשעה שופטים ופוגגה את מסך הערפל שהיה סביב הסוגיה האם בגידה שוללת זכויות קנייניות במהלך הנישואין: עכשיו כולם יודעים שבגידה לא מונעת זכויות!
במקרה הזה חרג בג"ץ ממנהגו – בצדק – ונקט ביקורת ישירה על בית הדין הרבני הגדול בקובעו שבית הדין לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אלא עליו לציית לדין האזרחי. בפסק דינו קובע בג"ץ שבכל פעם שבית הדין הרבני לא ינהג כך, בג"ץ יקרא אותו לסדר וידגיש אגב כך שבית הדין הרבני מחויב לשיטה השיפוטית בישראל ולדין האזרחי.
וכעת למהות: בג"ץ אומר בבירור שגם כשמדובר בבני זוג שבמשך שנים חיו ביחד, במקרה של גירושין מחלקים את כל הרכוש באופן שוויוני. זאת, גם אם התגלתה בגידה של אחד מבני הזוג בסמוך למועד הקרע. מהבחינה הזו קובע בית המשפט שאין שום השפעה לבגידה או אי-נאמנות בכל מה שקשור לכוונת שיתוף בנכס והסיבה שעומדת מאחורי זה היא שהשיתוף נוצר במהלך הנישואין ולא בסופם. לכן, אי אפשר לשלול ממישהו משהו שנוצר במהלך התקופה.
במקרה הזה, הדירה הייתה של הבעל לפני הנישואין. באופן עקרוני מתנות וירושות הן מחוץ לשיתוף, אלא שבית המשפט העליון מזכיר שיש מה שנקרא "שיתוף ספציפי". אם בן הזוג מצליח להוכיח שיתוף ספציפי, יש להעניק לו את הירושות והמתנות בחלוקה המשותפת. במקרה הזה אומר העליון כי אחרי 30 שנות נישואין הצליחה האישה להוכיח שיתוף ספציפי והעובדה שהתגלתה בגידה לפני הגירושין אין בה משום לשלול ממנה את השיתוף.
לצערנו, שופטי המיעוט בפסק הדין היו אלה שהיוו את הרכב בית המשפט העליון בדיון הקודם והם לא שינו את דעתם מאז. שופטי המיעוט חזרו על עמדתם מפסק הדין הקודם מ-2019 שאין מקום להתערב בפסק דין של בית הדין הגדול. השופט שטיין למשל קבע "כי יש לקחת בחשבון את אומד דעת הצדדים, אשר יכול לכלול התניות מסוגים שונים שייקבעו בין בני הזוג, לרבות ביחס לסוגית הנאמנות המינית שביניהם". לטעמי מדובר באמירות מסוכנות שיובילו למדרון חלקלק שבו במקרה של בגידה חד-פעמית או קשר מיני מתמשך מחוץ לנישואין יטען הנבגד לשלילת הזכויות של בן הזוג האחר לחלוטין, גם אם הם חיו שנים רבות בשיתוף ובהרמוניה.
סבורני כי אסור לקשור בין התנהגות מינית לזכויות רכושיות וקנייניות שנצברו במהלך החיים המשותפים מאחר שמדובר בפגיעה בזכויות יסוד.
חוק יחסי ממון מחייב גם את בתי המשפט וגם את בתי הדין הרבניים ושיקול של בגידה אינו שולל זכויות. אני מיצר על כך ששופטי המיעוט גייסו טיעונים מתחום המוסר מה שלא היה בפסק הדין הקודם שלהם, כי בפסק הדין הקודם שלהם היה אפשר ללמוד לכאורה שבגידה אינה שוללת זכויות ולמעשה נימקו את אי-התערבות בג"ץ בשיקולים טכניים.
