תחת הסיווג "שמור" נוהג לאחרונה מפקד מחוז ירושלים במשטרה ניצב דורון תורג'מן להציג לאורחיו טבלה שבה שני טורים. "האיום המוסלמי" ולצדו "האיום היהודי". האיום המדובר הוא על שלומו של הר הבית. רשימת האיומים המוסלמיים ארוכה יותר ממקבילתה היהודית, יש להודות. לפחות זה. נכללים שם: "פעילות ארגונים אסלאמיים קיצוניים בשטח הר הבית, החדרת אמצעי לחימה לשטח הר הבית, פגיעה בשוטרים ובמבקרים בשטח ההר, נסיונות של גורמים שונים לאחיזה בשטחו, הפרת סדר מהר הבית לעבר המתפללים בכותל, הפרות סדר בתפילת יום שישי, במועדים ובימי אזכור וכן היבטי בטיחות כדוגמת הגעת 140,000 מתפללים בימי הרמדאן".
ומהם האיומים מהצד היהודי? יש את החששות הרציניים יותר: "פרובוקציה או פעילות אלימה על ידי יהודים בשטח הר הבית. פעילות חבלנית עוינת – פגיעה במסגדים". אולם כדי להשלים את הרשימה ולהוכיח שקיימת סימטריה בין הצדדים הנצים נוספו לרשימה גם "כוונה תמידית לשינוי הסטטוס־קוו, פשיעה לאומנית בשערי הר הבית ובמסגדים, סבב שערים".
מאיפה להתחיל? למעט אירועים ספורים ממש, שכדי להיזכר בהם יש לשוב כארבעים שנים ויותר לאחור, אי אפשר לאתר את מה שהמשטרה מכנה "פרובוקציה או פעילות אלימה על ידי יהודים בשטח הר הבית", ודאי לא ברמה של פגיעה במסגדים כטענתה. במשטרה הרי לא מסוגלים לציין ולו מקרה אחד שבו יהודי יידה אבן בשטח ההר במהלך שני הדורות האחרונים, בעוד שמהצד המוסלמי ידויי אבנים בהר הם עניין שכידוע איננו נדיר. רק ביום ירושלים האחרון יודו משטח ההר אבנים ואף בקבוקי תבערה.
השבוע ימלאו ארבע שנים לרצח השוטרים האיל סתאווי וכמיל שנאן בהר. מאז ועד היום התבצעו לפחות עוד עשרה נסיונות פיגוע בהר ובשעריו נטולי המגנומטרים. כמעט בכל יום שישי נערכת במתחם הפגנת תמיכה במוחמד דף, בחיזבאללה או באויב אחר כלשהו. לפני שבועיים תועד ברשת דגל איראן תלוי בתוך כיפת הסלע. ביום שישי שעבר נשרפו ונקרעו בהר דגלי ישראל לקול תשואות ההמונים. קריאות להשמדת היהודים מושמעות במקום הקדוש על בסיס שבועי, ובכל זאת תורג'מן, בעקבות המפכ"ל שמעליו, מתאמץ ליצור הקבלה מאולצת ומופרכת של "אלימות משני הצדדים".
המשך הטבלה מקומם עוד יותר. איך ייתכן ש"כוונה תמידית" של פעילים יהודים לשינוי הסטטוס קוו נחשבת בעיני המשטרה לאיום על שלום ההר? מי העניק לה את הרשות להתייחס למאבק דמוקרטי למען זכויות אדם כבלתי לגיטימי, כאיום שווה ערך לטרור הפלשתיני בהר? האם קציני המשטרה לא עברו את מבחן הבגרות בלימודי אזרחות? האם כשוטרים לא לימדו אותם על תפקידה של משטרה במדינה דמוקרטית?
גם בנוגע למה שכונה במסמך הזה "פשיעה לאומנית בשערי הר הבית" ו"סבב שערים" אין הכוונה לפעילות בעייתית מבחינה חוקית או אפילו מפוקפקת. מדובר בצעירים יהודים שמקיפים את הר הבית בלילות לשם דרישת המקום ומתעקשים להגיע גם לשעריו המיועדים – השד יודע למה – למוסלמים בלבד. הצעירים הללו, רובם פעילי תנועת "חוזרים להר", נרדפים בידי המשטרה כבר שנים לא בגלל עבירה כלשהי אלא בגלל עצם התעקשותם להסתובב במקומות שזו מעדיפה להותיר ריקים מיהודים.
במשטרה לא מסוגלים לציין ולו מקרה אחד שבו יהודי יידה אבן בשטח ההר במהלך שני הדורות האחרונים
אגב, זו לא הפעם הראשונה שתורג'מן מנסה לצייר את פעילי הר הבית היהודים כגורמים מסוכנים שווי ערך לראאד סלאח ולעכרמה סברי. שבועות אחדים אחרי רצח שוטריו בהר הבית ב־2017 סיים תורג'מן את תפקידו כמפקד מרחב דוד. בהזדמנות ההיא התראיין בידיעות אחרונות ושטח את תובנותיו. דבריו שם מעוררים תדהמה. אחרי אירוע מתגלגל שאך זה הסתיים וכלל פיגוע רצח כפול, מהומות מתמשכות וגל של אלימות אסלאמית קשה, ניצל תורג'מן את הריאיון כדי להשתלח דווקא בתום ניסני, יו"ר תנועת "סטודנטים למען הר הבית" שקידש בהר את אשתו שרה כחודש וחצי לפני כן: "זו הייתה פרובוקציה מתוכננת, עלובה, שהתקיימה בניגוד לכללים שהפעילים מכירים היטב. זה אקט שבוצע כדי לקבל הד תקשורתי בלבד".
באותו גיליון ידיעות (10.8.2017) כינה תורג'מן את היהודים שמתפללים, משתחווים או מתחתנים בהר הבית "גורמים קיצוניים שמתכננים לעורר פרובוקציות בשטח ההר". בלי לחשוב שהוא מדווח על מעשה אסור מבחינה חוקית, הוא סיפר שהרשויות מנהלות מעקב מתמיד אחריהם.
ולשם סגירת המעגל: רק לפני חודש שיבח דורון תורג'מן את אי התגובה של שוטריו להשפלתם בהר. דחיפת שוטר והפלתו בידי מוסלמי בהר הבית זעזעה אז את המדינה ואת הרשתות, אבל תורג'מן דווקא יצא מרוצה מאי התגובה: "בסיטואציה שכזאת", כתב לשוטריו, "כל תגובה אחרת הייתה יכולה לגרום להסלמה ולנפגעים רבים. אופן ההתמודדות בסיטואציה הספציפית מעיד על עוצמה, איפוק ושליטה עצמית ברמה גבוהה".
כל אלה מציירים תמונה מדאיגה. קציני המשטרה הבכירים ביותר אינם מודעים לתפקידם. במקום לאכוף את החוק על הגורמים האלימים הם מכבידים את ידם דווקא על פעילי חופש, מטיפים לפקודיהם להבליג על עבריינות אסלאמית חמורה, ואף מדברים על כך במונחים של גילוי עוצמה. כל תשומת הלב המשטרתית מופנית להיכן שקל ונוח ולא להיכן שהתערבותה נדרשת. במקום לעמוד לצד קורבנות התוקפנות, המשטרה מצטרפת לצד הדורס.
