סבא אהרן היה בחור צעיר כבן 19 כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה והגרמנים כבשו בסערה את פולין, ובתוכה את העיר הקטנה בה גר אז, זדונסקה-וולה. סבא ברח מהעיירה דרך שרשרת של מקומות מסתור, תחילה עם אחיו, ולאחר שהקשר עם האח נותק באופן טראגי המשיך לברוח לבדו. בהמשך המלחמה הצליח סבא להימלט מאזורי הכיבוש הגרמני. איש ממשפחתו, הורים, תשעה אחים וילדיהם, לא שרד את השואה.
עם סיומה של השואה, והוא כבר גבר צעיר כבן 25, חזר סבי לעיירתו, זדונסקה-וולה, בתקווה ששם ימצא מי מחבריו ובני משפחתו ויוכל לשבת בה לפחות לזמן מה. אך בית משפחתו כבר נתפס: משפחה פולנית שלא הכיר התגוררה בבית ילדותו.
סבא החל להסתובב בעיירה, ומיד נאמר לו על ידי כמה פולנים שאם ברצונו להישאר בחיים, כדאי שיעזוב מהר את המקום. למרות זאת, בתמימותו, הוא דפק בדלת הבית, וקיווה שלפחות יתנו לו להציץ, לראות מה נשאר. אך בתשובה לדפיקה בדלת הוא קיבל איום מפורש ברצח אם לא יימלט מייד.
הבית היה בקומה השנייה, ולאחר שרץ במדרגות אל הרחוב נפתח חלון הבית וממנו נזרק לעברו גביע כסף קטן, למעשה כוסית קטנה, אחת מכמה וכמה שהיו בבית, שבה היו מחלקים לילדים את יין הקידוש מהגביע הגדול. את הגביע הקטן שם סבי בכיסו, מזכרת קטנה אחת מביתו שאבד וממשפחתו שנטבחה כולה, והוא ליווה אותו בכל הנדודים עד שעלה ארצה, התחתן והקים משפחה.
סיפורו של סבא כמובן שאינו ייחודי או חריג. בחודשים שלאחר מלחמת העולם השנייה גילו רבבות ניצולים שחיו לפני השואה בערי ועיירות פולין שכל רכושם נבזז על ידי שכיניהם הפולנים. מי שניסה לקבל את הרכוש בחזרה גילה שהדבר עלול לעלות לו בחייו, וברוב המקרים פשוט ויתר, כמו סבא. פעמים רבות היה מדובר ברכוש לא רב (שכן מרבית יהודי פולין של טרום השואה היו עניים מרודים, ודאי במושגים שלנו), אך לעיתים כן היה מדובר בנכסים משמעותיים, שבעליהם נאלצו לוותר על הניסיון לקבלם בחזרה.
החוק הפולני החדש שימנע מיהודים לתבוע את נכסי משפחותיהם שנגזלו בשנות השואה הוא חלק ממאמץ פולני רחב הרבה יותר לנתק בין הפולנים ובין רצח העם היהודי בשואה. המאמץ הזה איננו מופרך. מי שלומד, אפילו על קצה המזלג, על מלחמת העולם השנייה, יודע שבניגוד לרבים מעמי אירופה, פולין מעולם לא הייתה בעלת ברית של הנאצים. הפולנים היו קורבנות הנאציזם, ומיליוני פולנים נרצחו על ידי הנאצים בשנות הכיבוש הנאצי. העובדה שהשמדה מאורגנת טוטאלית הייתה נחלת העם היהודי בלבד לא מפחיתה מעוצמת סבלם של הפולנים.
אולם מנגד, חשוב גם להגיד שמפלצתיותם של הנאצים, זוועתיותו של הכיבוש הנאצי וההרס הנורא שהמיטו הנאצים על פולין אינם יכולים להכשיר את העוולות שעשו הפולנים ליהודים בשנים שמיד לאחר השואה. התנערותה של פולין מהיהודים שלה באותן השנים, גזלת רכושם ודחיפת מרביתם להגר מהמדינה כאשר רק בגדיהם לגופם הייתה מדיניות פולנית מכוונת, שגם הצליחה. העובדה שגם היום, שלושים שנה לאחר קריסת הגוש הקומוניסטי, המדינה הפולנית ממשיכה להתנער מזכויותיהם של מי שהיו בשר מבשרה עד השואה מרגיזה, מקוממת וראויה לכל גינוי.
