דודה שלי מלכה מאוד רוצה להיות זו שבסופו של דבר תכיר לי את האיש שלי. היא עושה כל מיני מאמצים כדי שזה באמת יקרה. לצערי הרב, נראה שהיכרויות הן לא הצד החזק שלה. כשהייתה צעירה היא שידכה זוג אחד שהתחתן, אייל ודפנה, היא מזכירה את זה מדי פעם. היא לא מזכירה שאלו היו הנישואים הכי קצרים והגירושין הכי מכוערים אי פעם, שדפנה לא הצליחה להכיר מישהו אחר במשך שנים ושאייל פיתח תלות באלכוהול והימורי ספורט. מדי פעם היא מתקשרת ומנסה להציע לי בחור, ואחרי שסיימה עם שלושת הרווקים המשונים שמתפללים עם בעלה בבית הכנסת היא התחילה לחפש קצת יותר רחוק. וכשאני אומרת קצת אני מתכוונת להרבה ממש.
זה התחיל מבחור שעובד עם בעלה של חברה שלה. אחר כך שכן של אמא של בעלה. והשיא היה נכד של מישהי שעובדת עם חברה אחרת שלה. את כולם היא מעולם לא פגשה אבל יכולה להגיד שהם ממשפחה טובה ומוכנים להתחתן, כאילו שזה מספיק.
השבוע מלכה התקשרה להציע לי מישהו, נגיד שקוראים לו אמנון. אמנון הוא חבר טוב של מישהי שהיא חברה טובה של מישהי שמלכה עבדה איתה לפני כמה שנים בעירייה. הוא בן ארבעים וארבע, מהוד השרון, רואה חשבון במשרד ממשלתי, ועוד כמה פרטים יבשים כאלה שלא נותנים לי הרבה אינפורמציה. אני רוצה להגיד לה לא, אבל היא לא נותנת לי. היא אומרת לי שהוא מאוד רוצה להתחתן ולהביא ילדים, בחור רציני כזה. שחברה שלה אומרת שיש לו לב טוב, שהוא בן אדם טוב.
אתם מבינים את המלכוד כאן? כשהיא מנסחת את זה ככה אין לי על מה להגיד לא, אם לא מחשיבים את הפרש הגילאים נגיד. אבל גם אין לי למה להגיד כן, אין שום דבר שהיא אמרה שנשמע מושך, לא היה שום דמות מקשרת שמכירה את שנינו ומרגישה שזה מתאים.
בגיל שלושים וקצת אני יכולה להגיד שהיו לי כבר לא מעט חוויות דייטים. דייטים טובים, בינוניים וממש מחורבנים. דייטים עם דוסים ועם כאלה שפחות. היו לי דייטים של פק"ל קפה בטבע וכאלו של קפה או כוס יין במסעדה. כאלו של שתיקה מביכה וכאלו של שיחה מרתקת שאי אפשר לסיים. למדתי מהחוויות האלו לא מעט. על עצמי, על העולם, על מה עובד טוב ומה פחות. ולמדתי שדייטים לוקחים אנרגיה. כל כך הרבה אנרגיה. גם אם זה רק דייט ראשון, כבר בשיחת טלפון. היום אני בעמדה כזאת שבה אני לא רוצה לבזבז את האנרגיה הזו על כל הצעה אקראית, על כל "למה לא?". אני משתדלת לשמור אותה על "למה כן". האם יש לו לב נבון? חוש הומור? האם הוא מתעניין בנושאים שמעניינים אותי? האם הוא ייחודי באיזה דרך שמאוד מתאימה לי והלב שלו יכול להשלים את הלב שלי?
אני מנסה להסביר את זה למלכה בכל אחת מהשיחות האלו שלנו, וזה נראה כאילו היא מבינה אותי אבל אז היא אומרת "אבל איך את יודעת? אולי דווקא זה האיש שלך?" ובא לי להגיד לה שאין סיכוי, שאת האמנון הזה אני כבר מכירה, יצאתי עם הרבה אמנונים כאלה, בחורים טובים שבינם לביני יש כל כך מעט קשר שזה מצחיק, אבל האמת היא שאני באמת לא יודעת.
אהבה זה דבר אקראי. האקס הכי משמעותי שלי, אוריה, היה מאוד לא מתאים לי. אם היו מציעים לי אותו, בוודאות הייתי אומרת לא. אולי היה טוב שכך, אולי הייתי חוסכת לי הרבה כאב לב. אבל היה לנו איזה זמן טוב ביחד, והוא בהחלט עד היום יקר לליבי. ואולי, רק אוליאוליאולי, דווקא האמנון הזה, הרואה חשבון בן 44 שגר בהוד השרון ורוצה משפחה וילדים הוא במקרה האיש שלי, זה שאני מחכה לו כל כך הרבה זמן? אולי השם מגלגל את זה אליי ככה, כי זה צריך להגיע אליי? אמרתי למלכה שאני אחשוב על זה, ושאולי תשיג לי איזה תמונה של האמנון הזה, או את הפייסבוק שלו.
איך מנהלים את הסיכונים האלו, שבין בזבוז זמן ושחיקה לבין אמונה בהשגחה וגורל. בסוף דברים טובים מגיעים ממקומות לא צפויים. אז אולי, רק אולי, אני אגיד כן למלכה הפעם. לא כי זה נשמע משהו טוב או מתאים מדי, אלא כדי לסמן לעצמי, ואולי גם לה', שאני פתוחה ושדברים טובים מוזמנים לבוא.
