המשרות הרבניות הן בבת עינו של הציבור החרדי, מסיבה פשוטה: אם אתה גבר חרדי מוכשר, בוגר ישיבה קטנה, ישיבה גדולה וכולל יוקרתי, הדרך היחידה שלך להצטיין, לפתח קריירה ולהתפרנס בכבוד היא מינוי ממשלתי לתפקיד של רב עיר או דיין. כל המסלולים האחרים דורשים ממך להתחיל ממינוס ולהתמודד באופסייד ענק מול כל האחרים. קשה מאוד להשלים בגרות ופסיכומטרי ותואר עם רקע דל עד לא קיים בחשבון ואנגלית.
הבעיה היא שהלחץ הכבד גרם לפוליטיקאים החרדים להתנהל במשך שנים ארוכות בחזירות. משרד הדתות, תחת הנהגתו העקיפה של דרעי, לא מינה כמעט אף רב מקומי שאיננו כפוף לש"ס. אפילו רב היישוב בית־אל, מועצה מקומית שבה לא היה סיכוי למנות רב מטעם ש"ס, לא זכה לאשרור מינויו כל עוד ש"ס שלטה על השיבר. המועצה נאלצה לשלם את כל שכרו מכיסה.
חוק הדיינים של השר מתן כהנא איננו חוק הוגן ואיננו חוק הגיוני, אולם הוא חוק חיוני לצורך תיקון עוול של שנים. התיקון המוצע משנה את אופן הרכב הוועדה למינוי דיינים, כך שמתוך נציגי הממשלה והכנסת יחדיו בוועדה לבחירת דיינים יהיו שתי נשים לפחות. הואיל ונציגי הממשלה לוועדה הם השרים כהנא ואלקין, המשמעות היא ששני נציגי הכנסת יהיו נשים, כלומר לא ח"כים מהמפלגות החרדיות. למה לא הוגן, כי החוק הנוכחי כבר דורש שאחד מחברי הכנסת ואחד מחברי הממשלה יהיו נשים, והחוק החדש לא משנה את מספר הנשים בוועדה. ברור שהתיקון נועד רק כדי להוציא את החרדים מהמשחק.
אף אחד לא יודע כמה זמן יחזיק כהנא בתפקיד, והוא חייב לעשות כל מאמץ כדי לנצל את התקופה הנדירה שבה החרדים לא שולטים שליטה מוחלטת במערכת, כדי לאזן במקצת את העיוותים הגדולים במינוי רבני יישובים וערים. עשרות רבות של תקני רבנות אינם מאוישים. יש למלא אותם בהקדם, כשהעיקר הוא למנות רבנים המחוברים לקהילותיהם ונותנים דין וחשבון לצאת מרעיתם ולא לפוליטיקאים.
