להקת הנח"ל הקליטה בשנת 1969 את אחד השירים החשובים והמשפיעים בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית ושל ישראל בכלל – "שיר לשלום". היה זה שיר פורץ דרך מהשנייה הראשונה שהוא הושמע. עד אז שירי הלהקה בדרך כלל לוו בנגינת אקורדיון, והפעם השיר נפתח עם גיטרה חשמלית בעיבוד רוקיסטי של דני סנדרסון. אבל פריצת הדרך המוזיקלית הייתה מינורית בהשוואה לסערה שחולל הטקסט הנוקב של יענקל'ה רוטבליט.
לא היה זה שיר השלום הראשון שנכתב בישראל, אבל שירי השלום שקדמו היו שירים "פאסיביים". כלומר, שירים שתוכנם מתפלל, מייחל ומצפה לבוא השלום "שרק יגיע". שיר זה הוא הראשון שאמר שיש צורך לשנות את כל ה"ציפייה" לשלום, וקרא להביא אותו בצורה אקטיבית.
מילות השיר יצאו נגד תרבות הבכי והשכול, נגד שירי המלחמות והגבורה ואפילו נגד תפילה. במקום זה, צריך לשיר את השלום בצעקה גדולה, לצאת לכיכרות ולהביא את היום!
שיר לשלום – להקת הנח"ל
"תנו לשמש לעלות לבוקר להאיר,
הזכה שבתפילות אותנו לא תחזיר.
מי אשר כבה נרו ובעפר נטמן,
בכי מר לא יעירו לא יחזירו לכאן.
איש אותנו לא ישיב מבור תחתית אפל,
כאן לא יועילו
לא שמחת הניצחון ולא שירי הלל.
לכן, רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה.
…
אל תגידו יום יבוא –
הביאו את היום!
כי לא חלום הוא
ובכל הכיכרות
הריעו רק שלום!"
(מילים: יענקל'ה רוטבליט לחן: יאיר רוזנבלום)
רבים ראו ב"שיר לשלום" שיר שמחלל את קודשי ישראל, פוגע במשפחות השכולות ומעודד תבוסתנות שגורמת לדה־מורליזציה. אלוף פיקוד מרכז רחבעם זאבי ואלוף פיקוד דרום אריאל שרון אסרו להשמיע את השיר תחת פיקודם מסיבות אלו. אבל מנגד, רבים בציבור הישראלי חשו הזדהות עם השיר ובמרוצת השנים הוא הפך להמנון בלתי רשמי של תנועות השלום. ידוע ומוכר מאוד האירוע בשנת 1995 בו בוצע השיר על ידי מירי אלוני (הסולנית המקורית של הלהקה), שמעון פרס ויצחק רבין בעצרת למען השלום, שבסופה נרצח רבין ובכיסו נמצא דף עם מילות השיר שהוכתם בדמו.
הפרשה שלנו ממשיכה מהנקודה בה הסתיימה הפרשה הקודמת. עם ישראל חטא וזנה אחרי בנות המואבים, המצב היה חמור עד שנשיא שבט שמעון עשה זאת בגלוי לעיני כול. פנחס הכהן לא היה יכול לעמוד מנגד מרוב קנאתו לה', אז הוא קם והרג את זמרי הנשיא החוטא. בפרשתנו מקבל פנחס שכר יוצא דופן "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כ"ה יב)
מהי אותה ברית שלום שקיבל פנחס? פרשנים רבים אומרים כי מדובר באריכות ימים או בהגנה מפני קרובי זמרי שירצו לפגוע בו. פירוש אחר שקשור למשמעות המילה שלום ניתן למצוא ב"העמק דבר" של הנצי"ב מוולוזין.
פנחס קם והרג, במהירות, ללא משפט וללא עיכובים. במקרה הזה היה מדובר במעשה לשם שמים שהניח את כעסו של ה', אבל באופן טבעי מעשה קיצוני כמו זה שעשה פנחס משאיר בלב רגשות עזים של קנאה ואלימות שעלולים להתפרץ בצורה לא ראויה. על כן השכר של פנחס הוא רוגע נפשי ושלום פנימי, "שלא יקפיד ולא ירגיז".
צריך להדגיש שקנאה קיצונית לדבר ה' אינה פסולה באופן אובייקטיבי, אבל פעמים רבות עלולים להיעשות בשמה מעשים לא טובים. לצד הקנאה צריך לשכון בקרבנו השלום, שלום אמיתי שמגיע רק מתוך רוגע של הלב. העבודה היא בראש ובראשונה על עצמנו, על דרך התנהגותנו ועל מידת הכעס שלנו.
לכל אדם מאמין שמאזין ל"שיר לשלום" יש התנגדות אוטומטית למילים ובמיוחד לשורה "אל תלחשו תפילה". אך לאור הדברים, יש להסכים ולומר שכדי להגשים את מטרותינו צריך הרבה עבודה פנימית על עצמנו. אם נשאף לשפר את דרכי הפעולה שלנו ונעבוד על השלום הפנימי שבנו כך נדע בבהירות באיזה מקרה צריך להגיב בקנאות ובתקיפות ובאיזה מקרה צריך להגיב בפיוס והושטת יד לשלום. היכולת להבחין בין המקרים היא השלום האמיתי.
נתפלל שהעושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל. אמן!
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
