עוד בוקר הגיע. עוד משימות, מחויבויות ומטלות. אני מנסה לדלל ולא עומד בעומס. לרגע נכנס להתעדכן מי בסוף ראש הממשלה, מה המצב הבטחוני, ואולי יש איזה דירה מציאה למכירה בסביבתי כי שכר הדירה העצום הזה כבר חונק, ודי. נמאס. נכנסתי רק למה שדחוף. באמת. באמת?
תוכן לא ראוי אינו הבעיה. לא היום לפחות. הוא בהחלט יכול להיות בעיה אבל לא על זה באתי לכתוב. באתי לכתוב על מה שנכנס ומה שיוצא ממני – מה שלוקח ממני את כל האנרגיה שלי.
הטלפון שלי הפך להיות הססמוגרף שלי. באופן די מדויק הוא מעיד על מצבי הנפשי. ככל שאני נמצא בו יותר אני נמצא בתוכי פחות. ככל שאני משתמש בו פחות אני יותר נוכח. אפשר לומר שככל שאני משתמש בו יותר הוא בעצם משתמש בי יותר. ככל שאני משתמש בו פחות הוא משרת אותי יותר.
הססמוגרף ההפוך שלי הוא עולם העץ. אני אוהב אומנות בעץ. אני משחק בעצים בין ידי, אוהב לגעת בהם ולא פחות לדמיין מה הכל ניתן לעשות מכל ענף שמצאתי ומה אני לומד מכל צורה של ענף שגדל. יש לי עצים רבים בחצר שמחכים למגע ידי ואם יתמזל מזלי ומזלם הם יהפכו לעוד דבר נאה שימלא את ליבי וירים את רוחי. באופן מאוד ברור, המקלדת שלי כמו גם הלב שלי נפתחים עם כל מבט בעץ ופיסול נוסף. משהו בי מתעורר לחיים. תנועה הפוכה בדיוק למה שקורה לי כשאני נשאב אל הנייד שבכיסי. ככל שאני נמצא בו יותר ליבי נסגר ויכולת הביטוי והכתיבה נעלמות כלא היו.
אני מרגיש שזה מעין מאבק פנימי שלי בין הרצון "לחיות" ובין הרצון "למות". אני רוצה לחיות יותר אז אני עובד יותר עם עצים ונמנע לאחרונה יותר ויותר מהשימוש בנייד. קיבלתי על עצמי שלא לצרוך דרכו חדשות וזה עצמו הוריד לי את הצורך בו באופן דרמטי. פתאום הוא משעמם יותר. הוא כבר לא מענה לבריחות הקטנות שלי. יש לי יותר אני. מקומות ששכחתי מהם מתעוררים בתוכי לחיים. גם קבוצות ווצאפ מחלישות יצאו מהאפשרויות. הבידול החברתי הנקודתי הזה מעורר בי רצון למפגש אמיתי יותר. ישיר. עם עיניים ושפת גוף.
אני מגלה שמה שמצאתי בסמארטפון שלי היה מפלט מדומה מהצרות שלי וממש בו בזמן נתתי לאותם הכוחות שמחלישים אותי לגדול בי יותר. הטלפון הנייד שלי שהיה אמור לשרת אותי לקח אותי אל דיונים חסרי תכלית, ידיעות שלא יוסיפו לי דבר ודמיין לי קבוצות "חברתיות" שהייתי בהן ולא גילה לי עד כמה התקשורת הזאת הייתה ענייה ודלה.
ולמען הכנות – אותו המכשיר שאני משמיץ כרגע, משמש אותי לכתיבת שורות אלו ודברים רבים אחרים. הטלפון הנייד מקצר תהליכים ומאפשר לי לנהל את חיי בקלות רבה יותר ובנגישות שהיא זאת שבכלל מאפשרת לי ליישר קו איכשהו עם כל משימות חיי. קל להיות כפוי טובה כלפיו. זמינות ההתמודדות היא בעצם הסיפור. לא רק זמינות התכנים אלא זמינות הבחירה. ההתמודדות הבלתי פוסקת שנמצאת בכל רגע. ביושר אומר, זה די מתיש.
בנייד שלי יש אין ספור הודעות בווצאפ, מסרונים ומיילים שלא פתחתי. זה לא טוב כי אני עצמאי ואין ספור הזדמנויות מוחמצות נמצאות שם. אני מצטער מאוד על חלק מהפספוסים האלו כי יש בהם קשרים חשובים שאני לא מצליח לשמר. יחד עם זאת, אני יודע שלעיתים קרובות זה אומר שקראתי עוד סיפור לילדים או שיצאתי לנשום ליד מקור מים חיים או לשמוע ציפורים ושירת אלוקים חיים. להיות ולאסוף כוחות.
