בשנת היובל לחידוש ההתיישבות ביהודה ושומרון ערכה מועצת יש"ע אירוע גדול בכנסת בחסות יו"ר הכנסת דאז ח"כ יולי אדלשטיין. ותיקי ההתיישבות ופעיליה הוזמנו אליו, וכמה ימים לפני האירוע צלצלנו למוזמנים כדי לוודא הגעה. אחד מהם השיב שאינו מוכן להגיע לאירוע שלנו, מפני שתמכנו ב"פשרת סבסטיה". הטלפנית הצעירה לא הבינה כל כך במה מדובר, אבל רשמה את התגובה.
למי שאינם בקיאים בהיסטוריה עתיקה, אסביר. מדובר בהסכם משנת 1975 בין ראשי גוש אמונים, ובהם הרב משה לוינגר וחנן פורת, ובין שר הביטחון שמעון פרס וממשלת ישראל, בתיווכם של השר ישראל גלילי והמשורר חיים גורי. הפשרה הושגה לאחר העפלה חוזרת ונשנית של אלפי אנשים, בגשם, לתחנת הרכבת סבסטיה בשומרון. סוכם אז שהמתנחלים יתפנו מרצון, וכמה משפחות מגרעין אלון־מורה יורשו לגור במחנה הצבאי הסמוך, קדום. באותו אירוע צולמה התמונה האיקונית של הרב לוינגר וחנן פורת נישאים על כתפי החוגגים והצוהלים; כתוצאה ישירה מההסכם צמחו היישובים קדומים (כיום מועצה מקומית), איתמר ואלון־מורה, ובהם אלפי משפחות. שם גם נפרצה הדרך להתיישבות הגדולה מצפון לירושלים ובכל אזור השומרון.
אגב, מועצת יש"ע עוד לא באה אז לעולם, אבל כבר היו מי שלא היו מרוצים מהפשרה הטקטית, שלשיטתם פוגעת באסטרטגיה ובחזון. חלקם עמדו בדעתם גם עשרות שנים אחר כך, אף שמפעל ההתיישבות רק הלך וגדל.
בחודשים האחרונים חודשה הנוכחות היהודית באביתר, כביטוי של ציונות ואסטרטגיה. לאחר הפיגוע הקשה בצומת תפוח לפני כחודשיים, שבו נרצח יהודה גואטה הי"ד, ומתוך רצון לתת מענה ציוני ראוי לטרור הערבי, התהוותה באביתר רוח חלוצית גדולה. אלפי בני נוער ומשפחות התגייסו לפעולה חיובית למען חיזוק ההתיישבות. כבר שנים לא נראו נחישות והתמדה כאלה לצד התפתחות מהירה של בנייה והתרחבות.
אביתר הוא גם נקודה אסטרטגית על הדרך בין תל־אביב לבקעת הירדן. הקמתו מונעת את המשך ההשתלטות הפלסטינית על הכביש המרכזי הזה. מי שהיה באזור ראה את הבתים הלא חוקיים של ערביי ביתא המנסים להגיע לכביש 5, ממש כמו הבדואים בחאן אל־אחמר המתקרבים לכביש 1 מירושלים לים המלח.
ההסכם שהושג בשבוע שעבר אינו קל. פינוי מרצון אינו התשובה הנכונה לאלימות ולטרור של מחבלי הכפר ביתא. אולם זהו הרבע הריק של הכוס המלאה. מי שרוח ההתיישבות מפעמת בו לא יכול להתעלם מההישג: השארת המבנים והתשתיות, הקמת עמדה צבאית, והתחייבות לנוכחות אזרחית בהתאם להליך סקר אדמות. לנוכח אילוצי השטח והפוליטיקה, זו הצלחה גדולה של חלוצי אביתר ובראשם דניאלה וייס וראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, וכן של שרת הפנים איילת שקד, שר הביטחון בני גנץ וראש הממשלה נפתלי בנט.
על הכף השנייה של המאזניים עמדה אפשרות של פינוי בכוח והתנגשות עם משטרת ישראל, והשלכות ארוכות טווח על ההתיישבות והנוער. הדבר היה מעורר בוודאי שמחה לאיד אצל ערביי האזור, ואולי גם אצל כמה חברים ישראלים שהיו קונים גיטרה ומנגנים בשמחה מתחת לחלונות בתינו.
כמובן, טרם נאמרה המילה האחרונה. תפקידנו לוודא שההסכם יכובד והתהליכים שסוכמו לא ייפלו לתהום הבירוקרטיה. יש עוד הרבה לעשות, וטרם הגענו אל המנוחה והנחלה. חזון הריבונות, הבנייה וההתפתחות טרם התגשם במלואו. אבל אנחנו כבר מתנהלים לאיטנו לקראת הגשמה. כפי שלמדנו בסבסטיה ובעוד עשרות מקומות, גם הסכמים טקטיים משנים את המפה ביהודה ושומרון, ומובילים בעזרת השם להצלחה אסטרטגית.
יגאל דילמוני הוא מנכ"ל מועצת יש"ע
