בשפה המדוברת אנו מרבים להשתמש בפועל "לסגור" כשכוונתנו לסיכום שהגענו אליו עם אדם אחר: "סגרתי עִמו", ולכאורה הכול ודאי וברור. בפועל, אנו מגלים בהמשך הדרך עד כמה הסגירה היא לא פעם ענין גמיש מאוד ומה שמוחלט בעינינו, הוא רק קריצת עין אצל מישהו אחר.
ייתכן מאוד שהשימוש הנפוץ במונח זה נובע גם מהמשיכה שלנו לסגור את הדלת מאחורי חלקים ומקומות בחיינו. אנו חשים כאילו השחרור הזה יאפשר לנו לפרוץ למקומות חדשים ומפתים. יש לי תחושה שגם המשיכה העזה עתה לסגור את גלי צה"ל מבטאת כמיהה סמויה לסגור משהו משמעותי, כדי לקבל סיפוק מעצם ההישג של הסגירה, המוכיחה שיקול דעת ואומץ לב. הנה נבטל משהו ותיק ונפרוץ לעולם חדש.
ראוי להיזהר מהלך רוח זה. אני זוכר מניסיוני הדל כיצד בתחומים שונים ביקשו לסגור מוסדות מסוימים כדי לפתור בעיה גדולה. והנה שתי דוגמאות שונות: שנים ארוכות הובילה את יצוא פרי ההדר מישראל המועצה לשיווק פרי הדר. ללא ספק, בגוף גדול כזה נוצרו עם הזמן נקודות משמעותיות של חולשה. בשלב מסוים החליט משרד החקלאות לסגור את המועצה במקום לשקמה ולתקנה. בדיעבד, מעמדו של פרי ההדר הישראלי באירופה נחלש (גם מטעמים נוספים) ונוצרה תחרות מזיקה בין גופים ישראליים שונים אשר נוצלה על-ידי הקניינים האירופאים.
דוגמה נוספת, מעולם אחר לגמרי: לא פעם בענייני תרבות וספרות אנו נתקלים בהצעות לסגור כתבי עת או מוסדות ותיקים וזאת במקום לנסות ליעלם ולשפרם. הניסיון מוכיח שבדרך-כלל תרבות לאומית מתגבשת דווקא על בסיס מוקדי תרבות ותיקים אשר יש להם ערך מוסף ודאי. מובן שיש לעדכן, לשפר וליעל, אבל הסגירה המוחלטת מביאה כמעט תמיד לְריק תרבותי ועניני.
כאשר מדובר בכלי תקשורת מרכזי, הביטול של גלי צה"ל פוגע בממד נוסף של גיוון הביטוי. מאות אלפי אזרחים מוצאים ענין רב בשידורי התחנה לסוגיהם, ענין זה לבדו הוא בעל משמעות רבה. סגירה זאת תבטל את התחרות הראויה עִם שידורי התאגיד הממלכתי ותצמצם מאוד את המגוון התקשורתי. עם זאת ברור לגמרי שגלי צה"ל ראויה לשינוי משמעותי. צה"ל יכול להעביר את הניהול בפועל לגוף ציבורי חיצוני, כפי שעניינים חשובים אחרים בצבא הועברו לביצועם של גופים מתאימים (אפילו מתקני אימון מסוימים מופעלים בחלקם גם על-ידי גופים חיצוניים לצבא). מועצת ניהול מקצועית היא שתבחר גם את מפקד התחנה. גלי צה"ל יכולה לקחת על עצמה ביתר שאת את הביטוי של התרבות העברית בפרט ואת קידומם הקומוניקטיבי של מדעי הרוח בכלל. תכניות המלל הפוליטי תמשכנה להתקיים אבל במינון מופחת, כדי להקל במשהו את התשת המאזינים. יש לשער שתיקונים אלה ואחרים יובילו לענווה רבה יותר מצד חלק מהעורכים ומהמגישים, שהרי התחושה של תיקון במקום סגירה ושל יותר תרבות ופחות להג מסייעת תמיד לסגור רק את מה שצריך ולא להרוס את הכול.
