אחד החסדים שעשתה איתנו אמא היה כששלחה אותנו למטפלים נפשיים על בסיס קבוע. פסיכולוגים קליניים קונבנציונליים, יועצים אלטרנטיביים, מכשפים מכל הסוגים וגם סתם אנשים טובים שאפשר לדבר איתם. גבינה צהובה לא נכנסה למסגרת התקציב שלנו באותם הימים; קורנפלקס אכלנו רק בימי שישי; אבל כסף לבריאות הנפש איכשהו תמיד היה.
הפעם הראשונה שלי הייתה בכיתה ו'; סדרת מפגשים ארוכה עם פסיכולוגית ילדים ידועה שגרמה לי לצייר חלומות בעזרת הפתעות של ביצת קינדר על גבי שולחן חול ענק. אין לך שום סיבה להתבייש, אמרה לי אמא, אבל לא בטוח שחכם לספר לכולם. אולי הם לא יבינו. אז לא סיפרתי. אבל אחרי הרבה שנים גיליתי בהיסוס לחבר טוב והוא אמר ברור, גם אני, כל המשפחה שלי.
קשה לי לדעת, ממרחק השנים, באיזו מידה המפגשים הללו אכן השפיעו. מה גם שלפחות במחצית הפעמים המצאתי חלומות ביצירתיות שלא הייתה מביישת את הארי ורון בשיעור של פרופסור טרלוני. אבל המתנה הגדולה שקיבלתי ללא ספק היא היכולת לבקש, ולקבל, הדרכה של מישהו אחר. מעולם לא חיכיתי למשבר קטסטרופלי כדי ללכת לטיפול אישי, להדרכת הורים, לייעוץ זוגי. את כולם יצא לי לפקוד. לא כצעד דרמטי אלא כפעולה שמובנית בתוך המערכת, כמו טיפול עשרת־אלפים במוסך.
יכול להיות שפעם הדברים עברו בצורה טבעית יותר מדור לדור. אבל יכול להיות גם באמת שחלקים גדולים מחייהם סבלו אבותינו ממיחושים שונים בזוגיות, בגוף ובנפש
בשבוע הספר האחרון קניתי לאמא שלי ערמה לא קטנה של ספרי זוגיות. אולי באמת לא סיפרתי עדיין שאמא שלי היא מדריכת הכלות הטובה ביותר באזור המרכז. כשעברתי בעצמי על החומר, נתקלתי בהקדמה לספר של מיכל פרינס, "פשוט לרצות", שבה היא כותבת על השגיאה שעושים הרבה זוגות צעירים, שחושבים שיש בעולם שתי אפשרויות: או שאנחנו מסתדרים בעצמנו, או שיש לנו בעיה ואנחנו זקוקים לטיפול – בשעה שרוב הזוגות נמצאים לא כאן ולא שם. אין להם "בעיה" חריגה, והם לא זקוקים ל"טיפול" אגרסיבי, אבל הם עדיין לא יסתדרו בצורה מיטבית בכוחות עצמם. מה שהם זקוקים לו זו הדרכה.
הנושא הספציפי של פרינס הוא חיי אישות ומיניות, אבל נדמה לי שזו הבחנה כל כך הרבה יותר רחבה. יש כל כך הרבה תחומים שבהם אנחנו זקוקים למישהו שידריך. שרק יראה לנו את הדרך ואנחנו כבר נלך בה בעצמנו.
יש תפיסה כזו שאומרת שזה הכול שטויות של הדור הרכרוכי שלנו, ושל מטפלים שרלטנים שלא מצאו דרך נורמלית לעשות כסף. אבל האמת היא שהאדם, מן הרגע הראשון, הוא יצור מודרך. זו המהות הכי בסיסית שלו. "והודעת להם את הדרך ילכו בה". יכול להיות שפעם הדברים עברו בצורה טבעית יותר מדור לדור, במגורים המשותפים של החמולה המשפחתית או בהתכנסויות קהילתיות רב־גיליות סביב מדורת השבט. אבל יכול להיות גם באמת שחלקים גדולים מחייהם סבלו אבותינו ממיחושים שונים בזוגיות, בגוף ובנפש.
מי שמתגאה בכך שלא הלך לייעוץ פסיכולוגי דומה בעיניי למי שמתגאה בהימנעות מטיפולי שיניים. אם זכה אדם לשיניים בריאות מן הממוצע, ונחסכו ממנו הדמים והייסורים שפוקדים אחת לכמה חודשים את האדם הרגיל, אשריו וטוב לו. ועדיין הייתי ממליץ לו לפקוד מפעם לפעם את המרפאה לוודא שהכול כשורה. שהכאב המציק ההוא אחרי הארוחות לא רומז על בעיה עמוקה יותר שדורשת טיפול שורש, או אולי דווקא סתימה מקומית קטנה שבקלי־קלות יכולה לחסוך סבל ממושך והרבה מאוד כסף.
רפואת הנפש, הטיפול הזוגי והטיפול המיני הם כולם ברכות שנתברכה בהן האנושות בדורנו. אבל כולם דורשים מאיתנו להכיר בכך שיש בנו חוסרים ופגמים, ושמבט של מישהו מבחוץ יכול לפעמים ממש־ממש לעזור.
