בשבועות האחרונים ניתן להבחין בתזוזה פוליטית מעניינת ומסוכנת מאוד בשתי מדינות חשובות לישראל: סעודיה וירדן. שתיהן מתקרבות באופן ברור אל עבר הקואליציה הקושרת את איראן, קטר וארגוני "האחים המוסלמים", שהשתלטה עד כה על עיראק, סוריה, לבנון ותימן.
בעניין סעודיה, המקיימת שיחות עם איראן בבגדד, חשוב מאוד לקרוא בין השורות את הכרזת שר החוץ הסעודי, פיצל בן פרחאן, כשהדגיש שסעודיה מתכוונת להפיג את המתח עם איראן כדי שיישמר הביטחון באזור המפרץ. הדרך להבנת משפט זה היא אחת: סעודיה פוחדת מאוד מפעולות צבאיות אירניות נגדה כמו תקיפת אניות ומכליות והמתקפה האיראנית על מתקני הנפט הסעודים ב-14 בספטמבר 2019, וכדי לשמור על תעשיית הנפט הסעודית במפרץ, סעודיה מוכנה להתרפס בפני האיראנים.
האיראנים לא נשארו חייבים: השבוע הכריז דובר משרד החוץ האיראני, סעיד ח'טיב זאדה: "על מנהיגי סעודיה לדעת שאיראן, בהתבסס על עמדותיה העקרוניות, תמיד רצתה שמדינות האזור ישמרו בעצמן (ללא מעורבות ארה"ב, מ"ק) על השלום והביטחון באזור המפרץ… מזה זמן רב קידמנו בברכה את הדו-שיח כדי להגיע לתוצאות חיוביות (בהגדרה האיראנית, מ"ק) ואנו רואים את המשא ומתן עם סעודיה בעין חיובית".
דובר ממשלת איראן, עלי רביעי, אמר ביום שלישי השבוע: "אנחנו מעריכים באופן חיובי את המשא ומתן בין טהרן וריאד ומדגישים שהוא מתנהל באופן הנכון". משמעות דבריו היא שסעודיה עושה בדיוק את מה שמצפים ממנה באיראן והם לא יקבלו שום צעד סעודי המעלה דרישות שהם לא יסכים להן. ככל הנראה, סעודיה נכנעה לתכתיב האיראני.
גם ירדן עברה סידרת אילוף איראנית, שכן איראן היא מדינת המפתח בדרך למשאת לבו של המלך עבדאללה, והיא החזרת הפליטים העיראקים והסורים למולדתם אחרי שעיראק וסוריה תגענה – בחסות איראן – למצב של רגיעה. המלך דואג מאוד מהכלכלה הרעועה של ממלכתו. המצב הכלכלי וגובה השכר, שהפליטים המובטלים מורידים אותו, מוציא את הירדנים משלוותם והם מביעים באופן בוטה את דעתם על המלך בהפגנות המוניות שראינו בחודשים האחרונים. גם מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי שהגיע בעקבותיה תרמו לרצון המלך עבדאללה לנסות ולהפיס את דעתם של האיראנים.
במסגרת מאמציו ראינו כניעה ירדנית לדרישה האיראנית לאפשר תיירות דתית שיעית למצבה ולמסגד (מקאם) של ג'עפר בן אבי טאלב, אחיו של עלי, מייסד השיעה. הוא נהרג בידי הביזנטים בשנת 630 לסה"נ ועל פי אחת הגרסאות הוא נקבר בעיר כרכ שבדרום ירדן. השיעים רואים בו אחד מ"אהל אלבית" – בני משפחת הנביא מחמד – ולכן עולים לקברו כדי לעשות בו טקסי זיכרון.
הבעיה של ירדן היא דרישה איראנית להרשות לכוח משטרה איראנית לשמור על קבר ג'עפר. המלך עבדאללה יודע היטב מה משמעות ההיתר לאיראן להחזיק כוח חמוש, מיליציה, על אדמת ירדן.
שתי המדינות, סעודיה ואיראן רואות היטב איך האמריקנים עושים כל מאמץ לחזור להסכם הגרעין מ-2015, להסיר את הסנקציות מאיראן וממנהיגיה, לאפשר לאיראן להמשיך ולהבעיר אש, קטל, סבל ומצוקה ברחבי המזרח התיכון ואיש בעולם אינו עושה משהו נגד התחזקותה.
המערב כולו מתעלם מההפרות החמורות האיראניות של כל החלטה בינלאומית לגביה, כולל האיסור לפתח טילים בין יבשתיים שלכולם ברור נגד מי הם מתוכננים לפעול, וזה לא בהכרח רק ישראל. סעודיה וירדן מסיקות את המסקנה מהעצמה האיראנית והחליטו לזחול אל עבר איראן.
אחד הסימנים המעניינים לנורמליזציה בין סעודיה וגרורותיה של איראן הוא הריאיון הארוך – 26 דקות – שערך השבוע ערוץ אלערביה הסעודי עם ח'אלד משעל, מנהיג חמאס. אלערביה איננו ערוץ תקשורת בהיבט הישראלי, ולכן אין ספק שההנהגה הסעודית – במסגרת ההתקרבות שלה אל איראן – התירה לערוץ הסעודי לתת חיבוק למנהיג חמאס, ארגון שכמו אביו האידיאולוגי, "האחים המוסלמים", שנוא על ההנהגה הסעודית. הקשר של איראן וחמאס נכפה על הסעודים בעל כורחם.
מאז שביידן נבחר, המדיניות האמריקנית המוצהרת היא לחזק את השלטון האיראני, אחרי שזה הוכיח לכול את יכולתו לשרוד תחת משטר סנקציות כואבות. ממשל ביידן יודע מהי עמדת ישראל, ירדן וסעודיה כלפי איראן אבל עמדה שלילית זו איננה משפיעה על הרצון של ביידן וצוותו לחזק ולטפח את המשטר באיראן.
במצב העניינים הנוכחי, שבו איראן עושה במדינות ערב ככל העולה על רוחם של האייתוללות, עלול להתפתח לחץ איראני על איחוד האמירויות ובחריין לצנן את היחסים עם ישראל. מדינות אלו לא יקריבו את עצמן על מזבח יחסיהן עם ישראל ולא תהיה להן ברירה אלא להישמע לתכתיב האיראני.
ניתן להניח שממשל ביידן יעודד לחץ איראני כזה, כדי לחייב את ישראל לחזור לפרדיגמה של ממשל אובמה שעל פיה ישראל חייבת לפתור את הבעיה הפלסטינית לפני כל התקדמות ביחסיה עם מדינות ערב.
המצב הפוליטי בישראל איננו מצביע על עוצמה לאומית, וחולשה – כידוע – מזמינה לחצים. הסכמתו של יאיר לפיד לתאם עם ממשל ביידן את הפעילות הישראלית נגד איראן היא אחת התוצאות של החולשה שהמערכת הפוליטית בישראל מקרינה.
בקרוב ישראל עלולה לגלות שהיא ניצבת לבדה מול האיום האיראני, אחרי שסעודיה, ירדן, האמירויות ובחריין הבינו מי פה בעל הבית.
