בכל שנה ושנה, בערב יום כיפור, יהודים ברחבי העולם מתכנסים בבתי הכנסת ומתפללים את תפילת "כל נדרי"' שהפכה לאחד מסמלי היום. ב־1986 ישבה בבית הכנסת לאה לופנפלד שהייתה ידועה כפזמונאית לילדים (היא כתבה את שיר הפתיחה של "דובי דוברמן" ואת "היפו היפי"). התפילה עוררה בה תחושות של גאווה בהיותה "יהודייה וציונית, האוהבת את עם ישראל ואת ילדי העם הזה". זמן קצר אחר כך היא כתבה את השיר המפורסם ביותר שלה שיועד לקהל מבוגר – כל נְדָרַי.
את השיר העבירה לזמר חיים משה שאיתו כבר עבדה בעבר. באותה תקופה רצה משה לצאת ממשבצת הז'אנר הים־תיכוני ובדיוק עבד על אלבום שירי ארץ ישראל. לכן שלח את השיר לזמר והמלחין יאיר קלינגר ("קום והתהלך בארץ") בתקווה ששיתוף פעולה זה יכניס אותו למיינסטרים הישראלי. וזה בהחלט עבד.
האלבום "כל נדרי" יצא ב־1987 והיה לאחד המצליחים בקריירה של משה. שיר הנושא הושמע פעמים רבות ברדיו והפך לקלאסיקה בזכות הלחן היפה והעיבוד העוצמתי, יחד עם הקול הנפלא והמרגש של חיים משה.
"כל נדריי, כל מילותיי
נשאתי אותם בכל משעולי
נשאתי אותם צרורים הם איתי
לך הוא הצרור אהבתי.
כל אשר אמרתי וכל אשר אומר
האהבה היא נדר, נדר שהופר
כל אשר אמרתי וכל אשר אומר
האהבה היא נדר, נדר שהופר."
(מילים: לאה לופנפלד, לחן: יאיר קלינגר)
בכל ענפי האמנות בדורות האחרונים, מ"רומיאו ויוליה" ועד "לשבור את הקרח", חוזר שוב ושוב המסר ש"האהבה היא מעל לכל". צריכים לשים לב לבעייתיות של המסר הזה. פעמים רבות האהבה מנצחת דעות קדומות, נבלים חסרי לב וצרות כלכליות וטכניות, וזה יפה ונחמד. אבל לפעמים האהבה מנצחת גם את האמת והצדק או את הדת והמסורת, וכאן מתחילה הבעיה. ב"כל נדריי" הבעיה גדולה אף יותר כי האהבה מנצחת אפילו את ההתחייבויות הכי חזקות שאדם מתחייב עליהם – הנדרים עליהם שמר מכל משמר בכל משעולי חייו.
בתחילת פרשת מטות מצווה התורה שאם אדר נודר נדר "לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל' ג). ההתחייבות לנדר היא מוחלטת. לאורך הדורות חכמינו ידעו היטב את חשיבות העמידה בנדר ומנגד את נטיית האדם להיכשל או לשכוח את דיבורו. על כן הם המליצו שלא לנדור כלל והרמב"ם אפילו פסק להלכה ש"לא ירבה אדם בנדרי איסור ולא ירגיל עצמו בהם". מכאן הביטוי השגור "בלי נדר" – אדם אומר שיעשה או לא יעשה דבר מה, אך בלי התחייבות.
כדי להתיר נדר יש בדרך כלל צורך במאמץ הלכתי רב. רובה הגדול של מסכת נדרים עוסק בדרכים המדויקות בהן אדם יכול לחלץ את עצמו מנדר. דבר לא פשוט בדרך כלל ומצריך דקדוק בכל מילה שאמר הנודר. כשהחל עם ישראל לומר "כל נדרי" ביום כיפור בראשית תקופת הגאונים, חלק מן הגאונים יצאו נגד מנהג זה מכיוון שהתרת נדרים היא לא דבר של מה בכך. רב עמרם גאון כתב שהתפילה הזו היא מנהג שטות אסור.
הסיבה שעמידה בנדרים היא חשובה מאין כמותה היא שהמצווה הכי בסיסית ביהדות היא מחויבות לקב"ה ולתורה, ואם אדם לא מצליח לעמוד בהתחייבויות שלו לעצמו איך יצליח לעמוד בהתחייבויותיו לשמיים?
אפשר לסיים את הדיון ולומר כי אין ספק שעל פי התורה אפילו אהבה לא יכולה להיות "נדר שהופר", אבל מעניין לחשוב שדווקא קיים בתורה מנגנון פשוט של התרת נדרים – הפרת בעל את נדרי אשתו. לערכים של שלום בית ומשפחה יש חשיבות מיוחדת שיכולה לגבור גם על ערכים מוחלטים. האהבה היא יסוד חשוב לשלום בית, ואם כך אולי האהבה היא דווקא כן נדר שהופר.
נתפלל עבור כל האוהבים שאהבתם לא תהיה רגש חזק אך חסר תוכן, אלא ערך חשוב שיכול לגבור לפעמים אפילו על נדרים.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
