יש לי וידוי. אני מקווה שתמשיכו לקרוא בעמוד הזה אחרי שתיחשפו למידע המביך הבא, ובכל זאת, נראה לי שהגיע הזמן להפסיק להסתתר, ולהודות שאין לי מושג מי זה נאור יחיא. מעולם לא נתקלתי באיש, ממש לא אכפת לי אם הוא יהיה דוברו של הנשיא או יקבל הזמנות בארומה, ובאופן כללי גם לא לגמרי ברור לי מי צריך נשיא. אבל חבר השיא לי עצה להיכנס מדי פעם לטוויטר כדי לראות "מה־קורה־באמת", ושם, מתברר, לכולם יש דעה על נאור יחיא. חלק חושבים שעברו כיועצו הפוליטי של ביבי הופך אותו לבלתי מתאים לתפקיד, אחרים נהנים לדבר עליו בפורמט של אני והמנוח – אני מכיר את נאור יחיא, אכלנו מאותו מסטינג / שתינו יחד קפה / נתקענו יחד במעלית / נפגשנו פעם בתור ללק ג'ל.
רק לי, למרבה הבושה, אין שום דעה רלוונטית על האיש. כלומר, לא רק לי. אני מניחה שאם תסתובבו ברחוב ותשאלו אנשים רנדומליים על נאור יחיא רבים מהם יתקשו לענות במי מדובר, הם פשוט עסוקים כרגע בעובדה שהחל"ת שלהם נגמר. אבל העניין הזה לא מפריע לו להפוך לנושא הכי חם בטוויטר, ובהתאמה – גם להגיע לראש המהדורות, כאילו זו הסוגיה הבוערת ביותר במדינה.
בינתיים, במציאות שמחוץ לטוויטר, שהיא כמובן לא רלוונטית ולא חשובה בעליל, מתברר שמה שמעסיק את הגולשים אלו דברים אחרים. כך למשל, פורסם כי חמשת הערכים הפופולריים ביותר בוויקיפדיה ב־30 ביוני, השבוע שבו התפוצצה "פרשת יחיא", הם עמוס רולידר, ויקי פרץ, גלית דיסטל־אטבריאן, מישל טרוני וביל קוסבי. מתברר שבימים טרופים אלה הציבור בישראל מוטרד מפרופ' החשוד בהתעללות במטופלים בעברו הנשכח, כדורגלן שהלך לעולמו בנסיבות טרגיות, כוכב רשת ששמו נכרך בחשדות להונאת פירמידה לכאורה, שחקן הוליוודי שנחשד בסימום ואינוס נשים והשתחרר מהכלא, ופוליטיקאית ימנית אחת שגבר ביקש ממנה להסיר את שם משפחתו של בן־זוגה השמאלני. נאור יחיא, אם תהיתם, אפילו לא מופיע ב־20 החיפושים הנפוצים ביותר.
הסיפור הזה מזכיר לי מערכון שראיתי פעם בסאטרדיי נייט לייב, זמן קצר לאחר היבחרו של הנשיא טראמפ לנשיאות. קראו לו "הבועה". במערכון הציעו המגישים לכל אדם שמסרב לקבל את תוצאות הבחירות מקום קסום שבו יוכל להמשיך את חייו הפרוגרסיביים. הבועה, כך הובטח, היא קהילה מתוכננת של "חושבים חופשיים בעלי חשיבה דומה". אם אתה אדם עם ראש פתוח, המליצו המנחים, בוא לכאן והסתגר, כי כאן הבחירות כאילו לא קרו. הבועה היא עיר מדינה עצמאית ומתפקדת, יש בה מכוניות היברידיות, חנויות ספרים משומשים, חלב לא מפוסטר וכל מה ששמאלנים אוהבים. אפשר לגלוש בה רק באתרים מתוחכמים שלא מעצבנים אתכם, וכל מי שתפגשו בבית הקפה יסכים עם דעתכם.
מדובר במערכון גאוני שנכתב על תיבת התהודה שהשמאל היה מצוי בה באותה תקופה, וחוסר היכולת שלו לראות, שלא לדבר על לקבל, את העובדה שמחוץ לברוקלין אנשים נעשו יותר ויותר שמרניים. אבל אפשר היה בקלות להלביש את הבועה, תוך עריכת שינויים קלים, גם על זירת ההתגוששות של הטוויטר. למרות שקשה לומר כי במרחב הטוויטרי נמצאים אנשים שמסכימים אחד עם השני (למעשה זה בדיוק להפך), עדיין מדובר בבועה די סגורה ומלאת חשיבות עצמית, שבה פעילים בעיקר עיתונאים ופוליטיקאים שרוב הזמן עסוקים בפלפולי מינויים, ביקורת תקשורת, התנגחויות פנימיות ונאור יחיא.
זה יכול היה להיות נחמד לו העיסוקים הברנז'איים האלה היו מסתכמים בטוויטר, אבל כבר שנים קיים צינור ישיר בין מה שמתרחש שם ובין מה שתשמעו במהדורות החדשות. הרבה מהפולמוסים בטוויטר מוצאים את דרכם לראש הכותרות, מכיוון שזוהי נקודת ההתייחסות של רוב הפרשנים בטלוויזיה. כשאתם צופים בעיתונאים באולפן שוטחים את דבר חוכמתם וממהרים לשוב לנייד בזמן ששותפם לפאנל מקבל את זכות הדיבור, דעו כי לא מדובר באשתו של העיתונאי שמתאמת איתו זמני איסוף מהגנים, הוא פשוט רץ לבדוק מה חושבים עמיתיו מהטוויטר על המופע הטלוויזיוני. קהל הצופים, מי שעבורו הוא עובד למעשה, הרבה פחות מעניין אותו.
בכל פעם שאני נכנסת לטוויטר, המקום שבו אני אמורה "להיות בעניינים", אני מגלה כמה העניינים שם אינם באמת ענייני. אולי זה לא עיתונאי מצידי, אבל בעיניי השיחות שם אינן שונות בהרבה מדיבורי הקוגל וההרינג ששמעתי בילדותי בקידושים שלאחר התפילה, כאשר הדוברים היו בטוחים שהעולם קם ונופל על זהותו של גבאי בית הכנסת או של חתן בראשית.
אבל פה זה טוויטר, אומרים לי הקולגות, מקום חשוב בהחלט. אז בבקשה תניחו להם עם הזוטות של אזרחים עשוקים ובעיות לא זוהרות של פשוטי העם. יש להם פה נושא חם לסגור, סוגיה מהותית ללבן. הם עוד לא סיימו לדבר על נאור יחיא.
