לאורך כל שבע וחצי דקות הריאיון עם שר השיכון זאב אלקין ב"פגוש את העיתונות" (עם דפנה ליאל המצוינת), התנוססו ארבע מילים בולטות באדום בתחתית המסך: "צולם לפני כניסת שבת". זהו נוהל מקובל, כשמרואיין שומר מצוות מבקש מהפקת התוכנית המשודרת בשבת להבהיר לצופים כי לא מדובר בהתפקרות פתאומית או שבירת כללי המשחק של המגזר בתוכו הוא חי, אלא בהקלטה שנעשתה מבעוד מועד. אלא שהפעם, במקרה של זאב אלקין, ארבע המילים הללו צרמו.
בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות" נערך ריאיון זוגי עם אלקין ורעייתו הנוכחית, בו מתואר לפרטי פרטים סיפור אהבתם שנרקם בעודם נשואים לאחרים. כלל לא משנה שאלקין לא הרחיב בנושא, הוא ידע היטב שהפרטים שניתנו לכתבת על ידי אשתו יגיעו לפחות לכותרת המשנה של הכתבה. בהערת אגב לא מיותר לציין כי בסיפור ההיכרות הזה ישנו גם אלמנט של עבירה על החוק, כפי שהכתבה מציינת לא פעם אחת, חוק שאוסר על יחסים בין מעסיק ועובדת.
לא היה צורך להגיע לכדי זעקות שבר בסגנון "תוריד את הכיפה", "חילול השם" או "פדיחות למגזר" בכדי להתכווץ באי־נוחות למקרא הדברים. אנחנו לא בית משפט של מוסר, לא בוחני כליות ולב, אירועי פירוק משפחות תוך כדי רומנים מהצד קורים למרבה הצער בכל המגזרים, ואלקין מוזמן לעשות עם עצמו, אם יחפוץ בכך, את חשבון הנפש על הדוגמה והמופת שהעניקה הכתבה הזו לעשרות או מאות אלפי אנשים. שיעשה מה שהוא רוצה. אבל כן אפשר לומר שההתעקשות שלו אמש (שבת) על זהותו כשומר שבת הייתה צבועה ומביכה, בטח כשזו הגיעה בצמוד כל כך לפרסום אותה כתבה מדוברת. אני לא מכיר פוסק שיגיד שחילול שבת חמור יותר מקיום רומן מחוץ לנישואין, ולכן אפשר היה לוותר על ארבע המילים האלה.
אני יכול להבין למה אלקין התעקש עליהן. שמירת שבת נתפסת כמשהו של פרהסיה, שכולם רואים, ולכן חשוב לך להצהיר על היותך שייך לשומריה. עניינים משפחתיים נתפסים, ובצדק, כדברים שנעשים, ובדרך כלל גם נסגרים, בחדרי חדרים. רק שהפעם חדרי החדרים נפרסו על פני כמה עמודים באחד העיתונים הנפוצים במדינה, ולכן גם אם בדרך כלל "צולם לפני כניסת שבת" הן ארבע מילים ראויות ומתקבלות על הדעת, הפעם היה מדובר באקט צבוע, מביך ומיותר.
