עשר שנים חלפו מאז שצעירה אלמונית בשם דפני ליף הקימה אוהל בשדרות רוטשילד בתל־אביב, וחוללה את המחאה הגדולה ביותר שידעה ישראל.
לצד נושא הדיור שהניע את המחאה, היא מיזגה לתוכה עוד ועוד נושאים שהפריעו לישראלים בקיץ ההוא. "מחאת הקוטג'" ו"מחאת העגלות" של ההורים הצעירים, הפכו אותה למחאה רחבה על יוקר המחיה. הישראלים הרגישו שהם נחנקים, ושנותר להם רק כלי אחד בארסנל – לכבוש את הרחובות.
כטבען של מחאות רחבות, מטרותיה של המחאה החברתית בקיץ 2011 לא הוגדרו כהלכה. מנהיגיה, שהפכו בן לילה לכוכבי מהדורות החדשות, לא היטיבו לנסח את דרישותיהם והסתפקו בסיסמה "העם דורש צדק חברתי". לא פלא שבמשך שנים נחשבה המחאה הגדולה ההיא לתנועה שלא סיפקה את הסחורה ולא חוללה את השינוי שביקשה ליצור.
אך שלא במתכוון השיגה המחאה ההיא הישג חברתי יוצא דופן, חשוב עשרות מונים מהוזלה של גבינה בסופרמרקט או של שכר הדירה בתל־אביב. המחאה החברתית פקחה את עיניהם של הישראלים והסירה מהם את הבושה. המפגינים התחילו לדבר על המצוקות הכלכליות האישיות שלהם, וגילו שהם לא לבד. הם לא עניים שמתקשים להניח אוכל על השולחן, אלא בני מעמד הביניים שלומדים ועובדים ובכל זאת לא מצליחים להימלט מהמינוס, לא כל שכן לשפר את מצבם הכלכלי.
עד קיץ 2011 כל אחד היה לעצמו. הבושה שיתקה רבים שהאמינו שאצלם הבעיה; אם אחרים סביבם לא מדברים על המינוס בבנק, אפשר להניח שהם לא נמצאים במצב דומה, ולכן מוטב שלא לדבר על הקשיים היומיומיים. בני השלושים פלוס שעדיין גרים בשכירות כי אין להם הון ראשוני לרכישת דירה חשו בושה שבגילם המתקדם יחסית הם לא מצליחים לקנות בית. במצב זה, הישגה המרכזי של המחאה החברתית היה במתן הלגיטימציה לשתף אחרים במצב, בלי בושה ובלי נימה שיפוטית.
המחסומים הוסרו והישראלים התחילו לדבר על קשיי הפרנסה. לפתע זוגות צעירים חשפו שבדרכם להביא ילד גם המצב הכלכלי הוא שיקול, לעיתים מכריע. השיח השתנה – מעתה מותר לשתף בחששות, מותר להצהיר על חרדה כלכלית, מותר לומר שקשה.
נהוג לטעון שהמחאה החברתית הייתה כישלון חרוץ. בעשור האחרון מחירי הדירות עולים בהתמדה, המוצרים בסופר חזרו להתייקר והכשלים במערכת החינוך הציבורית עדיין כאן. אבל בחינה של הצלחת המחאה או כישלונה רק מהזווית הזו היא טעות. עלינו לבחון אותה מהשטח, מכיוונו של הציבור.
במבחן הזמן אפשר לקבוע שמבחינה ציבורית דווקא חלו שינויים מרחיקי לכת. התודעה האישית של מיליוני ישראלים השתנתה, וכעת הם מעורבים הרבה יותר בתחומים הכלכליים. הצרכנים נעשו מודעים יותר, ואפילו חלחלה בציבור ההבנה שגם מערכת הבנקאות יכולה וצריכה להיות גמישה ולבוא לקראת הלקוחות הרגילים, ולא לחפש רק את טובתם של הטייקונים.
אבל מעל הכול, הישראלים איבדו את הבושה והתחילו לדבר על הכסף שלהם ושל אחרים. רק בזכות השינוי החשוב הזה, מחאת קיץ 2011 היא הצלחה מסחררת.
