יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

שלמה פיוטרקובסקי

כתב ופרשן משפטי

פתאום גם המתנחלים שמאלנים

קבוצת ראשי מועצות מהליכוד באו להזדהות השבוע עם יהודי השומרון, אבל ברשתות החברתיות ובערוצי תקשורת אחדים נמשכה ההסתערות המדהימה על המתיישבים

לא אנשי שלום עכשיו וגם לא אוהדי מרצ עומדים מאחורי ההתבטאויות הטריות הבאות ברשתות החברתיות כלפי מתנחלים: "כביש עוקף חרטה ופחון במעלה בטטה", "נמאס לנו מהמתנחלים", "כשיפנו אתכם מהבית נפתח שמפניה", וגם "אנחנו שמחים על פינוי תועבת התנחלויות הגזע". הן חתומות בידי חסידי בנימין נתניהו – לא כולם, חלילה, אף לא רובם, אבל למרבה הצער לא רק מקצתם. מאז הוקמה הממשלה החדשה בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד, כמה צייצנים ואנשי תקשורת חסידי נתניהו אסרו מלחמה על כל מי שבעיניהם אשם בנפילתו, והתוצאה היא שיסוי נרחב של הימין נגד עצמו.

לאחר פשרת אביתר שנחתמה לפני כשבוע, המתקפה אף גברה. בראש הנאשמים הוצבו המתנחלים, ש"בגדו" לכאורה בפטרונם ובמושיעם, וכן אושיות ימין שאיש מעולם לא הטיל ספק בנאמנותם לערכי המחנה, כמו דניאלה וייס וצבי סוכות. פתאום הם שמאלנים, או לפחות מי שרוצים לשאת חן בעיני השמאל וכמהים לליטוף האליטות.

"האחיזה ביהודה ושומרון היא אבן הראשה של הציונות ושל הליכוד, יחד עם פיתוח כל חלקי ארץ ישראל", כתב פה נתניהו עצמו בשבוע שעבר. "זו העת לאחדות בינינו". אבל לפי שעה הוא לא הצליח להרגיע את אוהדיו הזועמים ברשתות ובתקשורת. לצד המתנחלים הושיבו הליכודניקים על ספסל הנאשמים את הציונות הדתית כולה, בטענה שהפנתה עורף לימין האמיתי, המזרחי, הליכודי, שמתגורר בפריפריה ושנתניהו הוא מנהיגו. באופן אירוני משהו, בקרב משחיזי המקלדת שהטילו ספק במידת הימניות של אנשי ההתיישבות ביו"ש אפשר למצוא לא מעט "ימנים חדשים", שאך לפני שנים ספורות עוד גידפו את נתניהו ואת הימין על בסיס יומיומי. כעת, משהחליפו צד, הפכו הצייצנים לראשי "הוועד לטוהר מחנה הימין" מטעם עצמם, ולמי שחשים מוסמכים להדיח מהמחנה הלאומי את מי שהיו דמויות מרכזיות בו עוד כשבנימין נתניהו עסק בשיווק רהיטים.

קיומם של מתחים פנימיים במחנה הימין, כמו בכל מחנה אידיאולוגי אחר, אינו מפתיע. מאז ומעולם היה הימין הישראלי קואליציה רבת פנים של קבוצות מגוונות בחברה, בעלות דגשים אידיאולוגיים שונים. תנועת הליכוד, למשל, הורכבה במשך שנים משלושה זרמים חברתיים: ותיקי האצ"ל וחוגי תנועת החירות, אנשי החוגים האזרחיים שהתארגנו לאחר קום המדינה במפלגה הליברלית, ובהמשך אנשי הדור השני של עיירות הפיתוח, מושבי הפריפריה ושכונות המצוקה בערים הגדולות. החיבור בין שלושת הכוחות הללו הוא שאפשר בשעתו את המהפך של שנת 1977.

אלא שלצד השותפות הפורייה נוצרו גם מתחים. באותן השנים ממש עברה גם הציונות הדתית תהליך עמוק של שינוי זהות פוליטי. מתנועה חברתית ואידיאולוגית בשולי מחנה הפועלים בשלושת העשורים הראשונים של המדינה, הפכה הציונות הדתית לגורם מוביל במחנה הלאומי, כאשר נקודת החיבור היא הדאגה לשלמות ארץ ישראל ולהתיישבות בכל מרחביה. מאז, במשך כל 44 השנים האחרונות, ההתיישבות היא הבסיס האיתן ביותר של המחנה הלאומי, יותר מכל אידיאולוגיה מתחלפת אחרת, ובלעדיה אין ימין בישראל.

החלטתו של נפתלי בנט להקים ממשלה ללא הליכוד ובשותפות עם מפלגות השמאל הקיצוניות ביותר פערה אמנם סדק מרכזי במחנה הלאומי, אולם לא ייתכן שהאכזבה הקשה מבנט תשמש עילה למתקפה פרועה ושלוחת רסן על מפעל ההתיישבות כולו. ימניות היא עמדה אידיאולוגית ולא פרסונלית. תומכיו של ראש הממשלה לשעבר, שהפכו את התמיכה בו למדד היחיד לימניות, לקחו מחנה שלם בן ערובה לטובת האינטרסים של אדם אחד, שמידת ימניותו היא עניין מעורפל מאוד. נתניהו הרי הצביע בעד ההתנתקות ונשא את נאום בר־אילן, לא דניאלה וייס. נתניהו גם הצהיר על מדיניות ימין כלכלית אך דווקא בתקופת שלטונו שודרגה ההסתדרות למעמד שלא היה לה זה שנות דור.

גם בזירת תיקון מערכת המשפט הוא השמיע הצהרות לוחמניות שלא הגיעו אף פעם לכלל מעשה. התגייסותה של מערכת המשפט לחיסולו הפוליטי אכן מצדיקה את התייצבות הימין לצדו, אך מי שמשעבד מחנה שלם לקידום מטרותיו של אדם אחד אינו איש ימין אמיתי. אם תומכי נתניהו בפוליטיקה ובתקשורת לא יתעשתו ולא יחדלו ממסע ההכפשה שלהם נגד אגפים אחרים בימין – שנאמנים לעקרונות יותר מאשר לאיש – הליכוד ומרבית הימין הישראלי יישארו עוד זמן רב באופוזיציה, מלאי חרון קדוש ושנאה ללא גבולות, אך נעדרים כל השפעה על הנהגת המדינה.

הבטחה לא ליבתית

ב־3 ביוני, פחות מ־24 שעות לאחר שיו"ר יש עתיד לפיד הודיע לנשיא דאז ראובן ריבלין שעלה בידו להרכיב ממשלה שבראשה יעמוד בנט ראשון, התייצב ראש הממשלה המיועד לפני מצלמות חדשות 12. בריאיון לפרשן הפוליטי הבכיר של חדשות 12, עמית סגל, נשאל בנט גם על היחס הצפוי בממשלתו לחרדים, בין השאר מצידו של שר האוצר המיועד, אביגדור ליברמן. יו"ר ימינה לא התבלבל והשיב: "ליברמן גם נתן את מילתו לי, לגדעון וללפיד שלא תהיה פגיעה בחרדים". סגל לא הסתפק בכך וביקש לחדד את הדברים. "אין פגיעה ספציפית בחרדים?", הוא שאל, ובנט השיב לו: "כן, ממש ככה".

והנה, בחלוף חודש וארבעה ימים בלבד, התברר שבנט שכח כנראה להוסיף הבהרה קטנה בתשובתו לסגל: ליברמן אולי הבטיח לא לפגוע בחרדים, אך לא התכוון שזו תהיה "הבטחה ליבתית", עוד מונח שטבע בנט באותו ריאיון ממש כדי להבחין בין הבטחה שמתכוונים לקיים ובין הבטחה שתלויה בחשק. אומנם ההודעה שפרסם ליברמן על ההחלטה להתנות קבלת סבסוד במעונות בעבודה של שני ההורים לא כללה את השם המפורש "חרדים". אך מטרת המהלך, פגיעה כלכלית במגזר החרדי, זעקה מכל שורה. על אף ההבטחה המפורשת של ראש הממשלה, ליברמן לא המתין אפילו חודש מאז שנכנס למשרד עד שהחל להטיל גזרות על החרדים, וזאת בשעה שתקציב המדינה טרם הוכן, והאסטרטגיה הכלכלית של הממשלה טרם נקבעה. סדרי העדיפויות של ליברמן, מתברר, שונים. קודם כול עימות עם החרדים, ורק אחר כך מה שחשוב לכל עם ישראל.

לכאורה אפשר לומר לזכותו של ליברמן שסוגיית השתתפות הגברים החרדים בכוח העבודה של מדינת ישראל אכן קריטית לעתידה של המדינה, אולם אופן קבלת ההחלטה מעיד כאלף עדים שלא זה מה שמניע את ליברמן. תקופת ההרשמה למעונות ולמשפחתונים חלפה מזמן, השיבוצים למעונות הסתיימו אף הם, וההורים ברחבי הארץ, ובכללם החרדים, כבר סיימו להיערך לשנה הבאה. הנחתת הגזירה בשלב הנוכחי, כשאין להורים כל דרך להיערך אליה במועד, משמעותה אחת: פגיעה כלכלית כבדה. פרק הזמן שנותר לא יאפשר לאבות חרדים שאינם עובדים למצוא עבודה כדי שיוכלו לשמור על שיעור ההנחה שהם זכאים לה, וגם ליברמן יודע זאת; אלא שזה כנראה לא הדבר שהוא מעוניין בו. המטרה היא להתנקם בחרדים, באדישות גמורה לגורלם של הילדים החרדים ולפת לחמם, פשוטו כמשמעו. לו הרצון לעודד חרדים לצאת לעבודה היה אמיתי, המהלך היה נדחה בכמה חודשים ומיושם בהדרגה.

חדי הזיכרון ודאי שמו לב שאין זה רעיון מקורי של ליברמן. גזירה דומה הטיל שר האוצר לשעבר יאיר לפיד בקדנציה הקצרה שלו במשרד האוצר. אולם הגרסה של ליברמן דרקונית יותר מזו שהנהיג לפיד בשעתו. כעת אפשר להניח שכשם שלפיד לא השיג את מטרתו, גם החלטת ליברמן לא תניב למדינה תועלת. הציבור החרדי יודע להתמודד עם גזירות כאלה ולהעמיד לעצמו חלופות, שהצד השווה שבכולן הוא המעבר לכלכלה שחורה. הרווח המסוים שירוויח אוצר המדינה מקיצוץ ההטבות יקוזז בחלקו הגדול בהעלמת המיסים הסיטונאית שתיגרם כתוצאה ממנו.

ואפילו אם נזכה לראות עכשיו רבבות גברים חרדים יוצאים לעבודה, לא יהיה לכך ערך. צירוף סיטונאי של גברים חרדים לשוק העבודה, ללא מהלכים תומכים ארוכי טווח, לא יפתור כל בעיה כלכלית לאומית. הגברים החרדים יהפכו מאברכים עניים ונזקקים לעובדים עניים ונזקקים. המהלך שבאמת נדרש בחברה החרדית רחב ועמוק פי כמה, וכולל הכשרות מקצועיות נרחבות, החדרה מאיבית של לימודי ליבה, והתאמה תרבותית של מקומות עבודה איכותיים. אכן, צעדים כאלו מצריכים תכנון מקיף וזמן רב, אבל זו אולי הסיבה לכך שליברמן אינו עוסק בהם כלל. הוא כנראה מעריך שימי הממשלה הזו קצרים מאוד, ורוצה להיערך כבר לבחירות.

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.