זוכרים איפה הייתם בשנת 2000? עכשיו דמיינו את החיים בישראל של שנת 2040.
רבים מאתנו יתקשו לדמיין את המראה. על אחת כמה וכמה מי שגדל בישראל בשנות השישים והשבעים, בתקופה בה אזור השרון היה רווי רבבות פרדסים וריחם נישא במרחב הפתוח. הילדים שלנו עדיין מכירים שטחים ירוקים, לילדים שלהם לעומת זאת – אין סיכוי.
המדינה בעוד שני עשורים עומדת להיות אחת הצפופות בעולם. הדוחק האורבני בין חדרה לגדרה ילך ויגבר עד שייאלצו הישראלים לקבוע את מגוריהם גם בקצוות, לא לפני שיחוסלו את מעט השטחים הפתוחים שאנחנו מכירים באזור גוש דן. הגידול הטבעי מספק נתון אדיר – אוכלוסייה של כשבעה עשר מיליון בני אדם.
שורת המקרים האחרונים שנאלצנו להתגבר עליהם ככל הנראה מגיעים גם עם שיעור חשוב. מדיניות 'ברצותו מרחיב וברצותו מקצר' בסגרים, שלא נדבר על בידודים, בין אם מול ארבע קירות ובין אם בטווח החמש מאות מטרים, גרמו לנו להבין כמה קריטי המרחב הפתוח והטבע הכי קרוב אלינו. מיד לאחר מכן אסון הזפת הוסיף וחידד את המשמעות של שמירת הנכסים הללו ועד כמה הם קלים לפגיעה, ועוד לא דיברנו על משבר האקלים וההתחממות הגלובלית.
ואם כל אלו לא מספיקים, האסון הטראגי במירון כטריגר איום – מציב בפנינו מראה קשה של תרבות ה"יהיה בסדר". כמה מסוכנת ואיך יכולה להיגמר שנים ארוכות של הזנחה, העדר תכנון והיערכות מוקדמים, חוסר בתוכנית ארוכת טווח ומוסדרת. כזאת שאין בה ביבי ולא ביבי, ואין בה שיח שכולו סביב ערבים, חרדים וחילוניים. על האינטרס המשותף במקרה של הטבע שלנו – אין מי שיחלוק.
כזאת המדינה שלנו, תמיד יש משהו דחוף על הפרק. מרכיבים ממשלה, מפרקים, בחירות, הסלמות, פיגועים. למי יש זמן לתת את הדין בנושאים רכים כמו טבע, סביבה, היסטוריה תרבות ומורשת? רשות הטבע והגנים אחראית על כרבע מהשטחים הפתוחים במדינה, ארבעים וחמש גנים לאומים ושנים עשר שמורות טבע הפתוחות בתשלום לקהל הרחב. כמו במקרים רבים המדינה מסייעת לגופים כמו רשות הטבע והגנים, אבל הסיוע שהיא נותנת בתוספת הכנסות עצמיות, אין בהם די והם אפילו לא כמעט מספיק.
בעולם לעומת זאת, ממשלות מעודדות את הגברת מעורבות הסקטור הפרטי בנושאים שקשורים לאיכות סביבה, שמירה על הטבע, קיימות. זאת באמצעות אחריות תאגידית והשקעות אימפקט שתופסים תאוצה ומקום חשוב. בעידן שבו למעורבות ולתרומה לקהילה יש חשיבות וערך, גופים וחברות יכולים לצאת מורווחים בגדול מתרומה באמצעות התגייסות לאחריות תאגידית לנושאי טבע סביבה ומורשת, יש כאן הזדמנות לתרום לטובת שמירה ופיתוח של אותם שטחים אתרים שבעתיד יהוו את העורף והריאה הירוקה שלנו וליצור גאוות יחידה ושיתוף של העובדים באותם פרויקטים.
ואולי ככה זה אצלנו, עד שמקבלי ההחלטות יידרשו לסוגיה – זאת דוגמה שאותה יכולים לאמץ עוד אינספור גופים, חברות וארגונים במדינת ישראל שיכולים להשפיע כבר עכשיו והיום על סדר היום הציבורי שלנו.
הכותבת היא ורדית קפלן, יו"ר הוועד המנהל של הקרן לשמירת הטבע והמורשת, עמותה ללא כוונות רווח שהוקמה במטרה לסייע לרשות הטבע והגנים במשימות החשובות של שמירה על הטבע, הנוף והמורשת בישראל.
