לצפות ולהאזין לראיונות האחרונים עם מנכל משרד הבריאות הנכנס הפרופ' נחמן אש זהו מחזה מכמיר לב. הפער בין מערכת האמונות והתפיסות של המנכ"ל ולשעבר הפרויקטור של משבר הקורונה לגבי ניהול המשבר, לבין אלו של מנהליו במשרד הבריאות ובממשלה הוא בלתי נתפס וניתן לגישור.
מדובר כאן בהתנגשות בין שתי פרדיגמות ותפיסות עולם: זו של פקידות משרד הבריאות וזו של הצמרת הפוליטית מדינית. הראשונה, של צמרת משרד הבריאות רואה את התפרצות הקורונה בישראל כמציאות חדשה המצריכה הפעלה של כלי ריסון במשמעות של הגבלות מידיות כדי להתמודד עם תסמונת "המדרון החלקלק" כלומר עם האפשרות לעליה בתחלואה הקשה.
לעומת זאת גישת הממשלה שונה לחלוטין. לשיטתה נתוני ההתחסנות בישראל הפכו למעשה את מגפת הקורונה לתואם של מחלת שפעת עונתית, והתרגום המעשי של ההנחה הבלתי מוכחת הזו שבה מחזיקה ממשלה שסוגדת לנתונים ולמחקר המדעי היא שצריך לחיות עם מציאות של הדבקות מבלי להטיל מגבלות כלשהן אשר יפגעו במשק.
למעשה, אפשר לומר בצורה ברורה שפרופ' יורם לס ניצח, ואם לא הוא הרי שהגישה העקרונית בה החזיק מיום שפרצה מגפת הקורונה ונחתה בישראל. על זה נאמר "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה", ובתרגום הפשט לדרש – מתברר כי גם השוליים הרעיוניים יכולים להפוך לדעת הרוב בנסיבות המתאימות ותחת רישום מערכת משתנה של הקשרים.
הנסיבות ומערכת ההקשרים החדשה הן תערובת פוליטית- ציבורית: מצד אחד ממשלה חדשה הזקוקה לתמיכה ציבורית ולכן חוששת לנקוט בצעדים לא פופולאריים; ומצד שני ציבור שמבחינתו הקורונה היא היסטוריה ומשתוקק לחזור, אחרי שנה של צמצום, לחיי השפע והצרכנות בדמות הופעות, נסיעות, מסעדות וכדומה.
אלה הן הנסיבות שהופכות את פרדיגמת לס לתפיסה המובילה בישראל שאינה יחידה בעולם. זו גם גישתו של בוריס ג'ונסון ראש ממשלת בריטניה שהבהיר כי לא יהיו עוד הגבלות ובריטניה תחייה לצד הקורונה כאילו אין קורונה, מתוך הנחה כי מבצע החיסונים משנה לחלוטין את מפת התחלואה וגם אם וריאנט דלתא יעלה את שיעור הנדבקים הרי התחלואה הקשה תיוותר נמוכה.
ככלל, מדובר בטענה רצינית הראויה לדיון ובחינה. כפי שמראים הנתונים בישראל ובבריטניה רמת התחלואה הקשה היא עדיין נמוכה, אבל שתי טענות הופכיות צריכות להיאמר: האחת היא שמתמטית ברור שככל שתעלה התחלואה הכוללת כך תהיה עלייה מקבילה בהיקף התחלואה הקשה (גם אם לא באותו שיעור סטטיסטי ביחס לתקופה של טרום החיסונים). השנייה היא שעדיין ההנחה הבסיסית היא שאנחנו פחות יודעים מאשר יודעים על מגפת הקורונה ולכן הערכות המבוססות הנחות קודמות עלולות להתברר כשגויות.
המפתח להתנהלות במציאות כזו מבוססת על גישה של ניהול סיכונים כזו שמצד אחד לוקחת בחשבון את אפקט החיסונים ומצד שני כזו שמניחה כי במציאות של חוסר הודאות אנו עלולים לגלוש לתרחישים בעייתיים תוך פרק זמן קצר למדי. התרגום המעשי של העניין הזה הוא התנהלות בתווך שבין אפס למאה דרך הנהגת צעדים סבירים שתכליתם צמצום היקף התחלואה כמו חידוש התו הירוק, אכיפת שימוש במסכות בחללים סגורים ועוד.
אולם בפועל תחת פרדיגמת "הקורונה היא שפעת" מדינת ישראל הצטרפה, גם מבלי להכריז על כך וליידע את הציבור, לאקספרימנט הבריטי של ג'ונסון ואף נוקטת בפועל גישה הופכית לגישת ההגבלות שיש בה נטילת סיכונים נוספים במציאות של עלייה בשיעור התחלואה. כך למשל במקום לסגור את המדינה לחדירת וריאנטים חדשים, דנה הממשלה בחידוש התיירות הזרה מחו"ל ובהקשר אחר כבר החליט קבינט הקורונה על צמצום תקופת בידוד למי שנחשף לחולה מאומת.
כל זאת במציאות שבה טרם נסגרו הפרצות בנמל התעופה בן גוריון? לא כל שכן במציאות שבה הקמפיין להתחסנות בני נוער אינו מתנהל ברצינות. נתוני המתחסנים ממשיכים להיות נמוכים מאד, ודאי בהשוואה לעלייה הנמשכת בתחלואה. טרם ניכר מאמץ רציני מצד ראש הממשלה ושר הבריאות לעודד באופן אקטיבי את ההתחסנות בקרב בני הנוער וגם המבוגרים שטרם התחסנו משיקולים שונים.
וכך, תחת רישומה של המדיניות הלא מוכרזת של דחיינות, נשלחים פקידי משרד הבריאות לחזית התקשורתית. שם הם מגמגמים ונעים בתווך שבין הדירקטיבה של הממשלה המהונדסת ברוח פרדיגמת לס, שבה אין הם מאמינים, לבין גישתם ותפיסתם המקצועית – זו הרואה נכוחה את מגמת המדרון החלקלק שבה נמצאת ישראל בואכה ספטמבר, אז תשתולל עוד יותר הקורונה בחסות פתיחת שנת הלימודים.
בינתיים, ימשיכו בממשלה לדבר על הצורך לקבל החלטות "מבוססות נתונים" במציאות שבה אין ממש בסיס נתונים היכולים לפזר את עננת חוסר הודאות הבסיסית של מציאות המגפה, ובמקביל יימשכו הניסיונות להתחנף לציבור דרך המדיניות שלא רק מאופיינת בדחיינות אלא אף בהיפוך לגישת המגבלות. לכשתתברר גודל התקלה, יאמר כמובן שלא היו בידי מקבלי ההחלטות מספיק נתונים כדי לקבל להחליט אחרת.
"שאפו, למנהלו בפועל של משרד הבריאות ואולי בעצם לשר הבריאות הבלתי רשמי הפרופ' לס. אתה ניצחת, גם אם לא אישית. אבל אנחנו כנראה הפסדנו.
